הפרק האחרון טרם נכתב

במקרה, או שלא במקרה, קיבלתי לפני קצת יותר משבוע, הודעה מריקי כרמל, אשר כותבת את הבלוג המצויין מהירה וקלילה. היא פנתה אליי מכיון שרצתה להשתמש בתמונה מהבלוג שלי ולכתוב על הפרינטאבלס החינמיים שהכנתי עבורכם כאן בבלוג לפני קצת יותר משנה. כמובן ששמחתי להענות לבקשה בשמחה, אבל מה שהפתיע אותי במיוחד הוא התזמון שבו קיבלתי ממנה את המייל. כאמור, את הבלוג פוסט של הפרינטאבלס כתבתי לפני יותר משנה. הפוסט הוא מחווה לסבא שלי שנפטר לפני כ-14 שנה, אבל עד היום יש לו מקום חם בליבי. (למי שלא קרא את הפוסט ההוא, אני ממליצה לעצור, לקרוא ולחזור לקרוא את הפוסט הזה).  הבטחתי אז שאכתוב פוסט המשך על סבתי ולפני מספר שבועות, התחלתי. לכן, הופתעתי כשקיבלתי מריקי את ההודעה, כאשר בדיוק באותו זמן, התחלתי להכין פרינטאבלס חינמיים עבור הפוסט על סבתא.

ממש כמו שהקדשתי את הבלוג פוסט הקודם לסבא שלי, הפוסט הזה מוקדש לסבתא שלי אשר חוגגת 96 בימים אלו ממש. לסבתא שלי קוראים אדל, אבל אנחנו, הנכדים הישראליים שלה קוראים לה Mom, הנכדים האמריקאים קוראים לה Bobby שזה סבתא ביידיש… Mom חיה בארצות הברית הרחוקה ולמרות שבתור ילדה, ראיתי אותה ואת סבא שלי רק כל כמה שנים, הקשר בינינו תמיד היה חזק במיוחד.

סבתא שלי היא אישה מיוחדת, בעיני היא האישה הכי נפלאה בעולם ומודל לחיקוי עבורי. היא תמיד רגועה ונעימה, חיובית ומתחברת בקלות עם כל אחד. היא נולדה ב-1919 בפונטיאק, אבא שלה נפטר ממגיפת השפעת כשהייתה בת חודש, היא הייתה בת יחידה ותמיד אהבה ילדים. היא פגשה את סבא שלי בקולג׳ (הוא עזר לה ללמוד כימיה), במלחמת העולם השנייה, הוא היה קצין והיא הייתה אחות. הם התחתנו בסוף המלחמה. נולדו להם שלושה בנים ובת, יש לה שמונה נכדים ו-12 נינים (עוד מעט 13).

תראו כמה סטייל יש לסבתא שלי (תמונה מלפני מספר חודשים)

סבתא שלי היא מיוחדת במינה, היא אוהבת לצפות בסרטים של דיסני, קראה את כל הספרים של הארי פוטר ואוהבת את פו הדוב. כשאני איתה ביחד, אני לא מרגישה שאני מדברת עם סבתא שלי, אלא עם חברה טובה שתמיד נמצאת שם בשבילי. כל מי שפוגש אותה, מתאהב בה מיד והיא מאמצת באהבה. אבל אלו לא הסיבות היחידות שהיא כל כך נפלאה.

להורדה: The last chapter

בעבר, סבא שלי נהג לשלוח לנו אימיילים וכשהוא נפטר (היא הייתה אז בת 81), היא החליטה שהיא חייבת ללמוד להשתמש במחשב, כדי שתוכל להמשיך לכתוב לנו (משימה לא פשוטה עבור מי שמעולם לא השתמשה במחשב). בשנים האחרונות, היא החליטה שהיא מוכרחה ללמוד איך להשתמש בסקייפ, בכדי שנוכל לדבר יחד פנים מול פנים. היא האדם הטוב ביותר לפנות אליו כשמרגישים עצובים, או לא יוצלחים במיוחד כי היא תמיד תתן פרספקטיבה חדשה על כל מצב. אחד המשפטים שלה, האהובים עליי ביותר הוא: The last chapter hasn't been written yet. אין לי דרך טובה יותר לחגוג לסבתא שלי יום הולדת מאשר להפיץ את האנרגיה החיובית שלה איתכם דרך הציטוט שלה.. טוב, אולי טיסה לארה״ב… אבל כרגע זה לא כל כך קורה (אולי באוגוסט).

את המשפט הזה אני תמיד מזכירה לעצמי. בתקופות בהן יש לי פחות פרוייקטים, כשדברים לא הולכים לפי מה שרציתי או כפי שתכננתי או סתם כשאני מרגישה עצובה או לא יוצלחת. מיד אני שומעת את הקול שלה בראשי שמזכיר לי שהכל עוד יכול להיות, הכל יכול לקרות ושאני יכולה במקירם רבים, לכתוב את הסיפור שלי.

זה משפט שמחזק אותי בתקופות קשות ותמיד עוזר לי לשמור על אופטימיות.

להורדה: The last chapter_watercolor

רוצים גם? ברור שכן! עיצבתי עבורכם שתי וריאציות להדפסה, האחת של צבעי מים והשניה של פרחים. את התמונות עיצבתי באמצעות גרפיקות חינמיות שמצאתי ב- Designed by Freepik ו- Creative market. ממליצה לכל מי שחובב גרפיקה, להכיר את שני האתרים המקסימים האלו.

הגרפיות הן חינמיות לחלוטין, ניתן להוריד, להדפיס ולתלות במקום שיעשה לכם טוב.

אני מתכוונת להדפיס את הפרינט של צבעי המים ולתלות אותו לצד ה-"Hello Gorgeouse" שתלוי אצלי בפינת העבודה. כדי שאוכל לזכור שאני מהממת ושהכל עוד אפשרי…

אהבתם? הורדתם? הדפסתם?

אני חייבת לדעת, איזו גרסא מועדפת עליכם וכמובן, איפה תתלו את התמונה?

Comments

comments