אחד האלמנטים היפים והחשובים ביותר בעיצוב הבית, הוא שימוש בעציצים. למה? או! אני שמחה ששאלתן. צמחים מייצרים אוירה נעימה, משפרים את האקוסטיקה ואפילו את מצב הרוח (אמיתי לגמרי). זה אלמנט עיצובי לכל דבר שלא מקבל את מלוא תשומת הלב. באופן אישי, תמיד רציתי צמחים ועציצים בבית, אבל בפועל, תמיד הצלחתי לחסל אותם באיטיות ואכזריות. בתקופה האחרונה, שמתי לב שהמרפסת שלי צומחת ופורחת והגעתי למסקנה המרגשת שסוף סוף, אחרי שנים של הזנחה פושעת, השקיית יתר ומפח נפש, הצלחתי להפוך את היוצרות ולגדל גינה לתפארת.
הסכיתו נא ושמעו, איך הפכתי מרוצחת צמחים לבעלת ידיים ירוקות.
אני יודעת מה אתן חושבות לעצמכן: קקטוסים וסקולנטים, זה כל הסיפור… אבל לא! את הקקטוסים הרגתי מזמן ואמנם יש סקולנט אחד בגינה, אבל כל השאר הם צמחים שונים כמו בת שבע מטפסת (שהצופיות מגיעות לינוק ממנה צוף), פיקוס, בזיליקום ועוד כמה צמחים שאין לי מושג מה השם שלהם.
איך הכל התחיל? אם חוזרים ממש להתחלה, כשהייתי קטנה הייתי עוזרת לאבא שלי בגינה בימי שבת. כמה שנאתי את זה. לנכש עשבים, לקצוץ את הדשא ולהשקות את העציצים. כשעזבתי את הבית, עברנו לדירה בה היו המון עציצים שהדייר הקודם השאיר. הוא נסע לאיטליה והפקיד אותם בידיים שלנו. אף עציץ לא שרד. אפילו לא אחד. אני זוכרת כמה הירוק של העציצים עשה לי טוב, אבל פשוט לא הצלחתי להתמיד בטיפול בהם. בדירה הנוכחית שלנו יש מרפסת. מכיון שידעתי שאני רוצחת עציצים סדרתית, מראש לא קניתי לה הרבה עציצים.
מתי החל השינוי?
בכל שנה, חמי מביא לנו עציץ בזיליקום. ״הבזיליקום צריך הרבה שמש ומים, הוא אמר לי. בחורף, כשיהיה קר, העציץ ימות ושנה הבאה, אביא לך אחד חדש״. להשקות אותו כל יום. כל יום? חשבתי לעצמי… אין סיכוי, הוא אבוד, הוא לא ישרוד את חודש יולי. אבל דווקא את הבזיליקום שצריך להשקות כל יום, הצלחתי לטפח והוא צמח וגדל ושימש אותי להכנת פסטה (שזו בערך המנה היחידה שאני מבשלת בבית). הצלחתי לסגל לעצמי שגרה שבה אני משקה את הבזיליקום כל יום. אחרי ההצלחה עם הבזיליקום, החלטתי להביא עוד עציצים לניסיון. לאט לאט המרפסת התמלאה בעציצים שונים. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות. אבל רובם שרדו שנה אחר שנה. הרגשתי שעליתי שלב בסולם הגננות. הצמחים שלי לא גססו באיטיות, אלא הצליחו לצמוח ולפרוח.
לחמי יש סחלב יפייפה. כל שנה הוא נותן פריחה (למי שאי פעם היה סחלב, יודע שאחרי כמה חודשים הפרחים נופלים ובד״כ צריך מינימום נס בכדי שהם יצמחו שוב). ולא סתם פריחה, יש עליו 20 או 30 פרחים מרהיבים. לו הייתה תחרות של טיפוח סחלבים, אין ספק שהוא היה זוכה במקום הראשון. מכיון שלי יש שלושה עציצי סחלב ולאף אחד מהם לא התחדשה הפריחה, הייתי חייבת לדעת מה הסוד שלו. הוא ענה שצריך לטפח אותם, להשקות, לדשן ולהתאים להם את התנאים האופטימיליים והם יצמחו ויפרחו.
משהו בכך מאוד קסם לי והחלטתי להתחיל להשקיע בצמחים שבגינה שלי. ואת הסודות שלי כרגיל, אני שופכת כאן.
כיסאות מוזיקליים
כמו בנדל״ן, הכל עניין של לוקיישן וכל עציץ מעדיף תנאים אחרים. הבזיליקום לדוגמא אוהב להיות בשמש והסחלבים לעומתו, אוהבים הרבה אור אבל בלי שמש ישירה (מפונקים חסרי החלטיות שכמותם). אם יש לכם צמח שנראה מסכן, ייתכן ופשוט צריך להעביר אותו מקום בכדי שהוא ירגיש במיטבו.
החליפו עציץ
כשסבתא שלי נפטרה, ירשתי ממנה עץ קטן בעציץ קטן. העץ לא הרגיש טוב בביתו החדש והעלים שלו החלו להצהיב ולנשור. נזכרתי בטיפ של חמי על תנאים אופטימליים והתחלתי לעשות עליו ניסויים. אחד הניסויים היה להעביר אותו לעציץ גדול יותר, עשיתי זאת בעיקר כי הוא נראה מגוחך בעציץ הקטן שלו. לא התעצלתי והחלפתי את האדמה (אם כבר, אז כבר, חשבתי לעצמי) והפלא ופלא, תוך מספר ימים, העץ החל להצמיח עוד עלים וענפים. ברגע שהיה לו מקום, הוא החל לצמוח במהירות מפתיעה.
השקו בהתאם לצורך
זה אולי נשמע קצת טריוויאלי ומפגר, אבל אני לא ידעתי שאפשר להטביע צמחים. חשבתי שהם רק מתייבשים ממחסור במים. אבל מסתבר שכמו שיש צמחים שאוהבים שמש וכאלו שאוהבים צל… יש צמחים שאוהבים הרבה מאוד מים וצריך להשקות אותם כל יום, בעוד יש צמחים שבכלל לא אוהבים מים ויש להשקות אותם ממש מעט. ככלל אצבע, את רוב הצמחים שלי אני משקה פעם בשבוע בחורף ופעמיים בשבוע בקיץ. את הבזיליקום אני משקה כל יום כאמור ואת הסחלב המפונק אני משקה בטיפ טיפונת של מים מזוקקים בזוית של 45 מעלות ואם במקרה יש נגר של מים, אני מנקזת אותו ואם יש ירח כחול, אני מוותרת על ההשקיה. אולי גם לי יום אחד יפרח פרח בסחלב ואוכל להרגיש שטיפסתי עוד שלב בסולם הגננות.
דשנו פעם בכמה חודשים
אני עוד זוכרת את הריח המגעיל של הדשן מכשהייתי קטנה ואבי היה מדשן את הגינה. הריח היה בלתי נסבל. אבל בשביל גינה יפה צריך לסבול ולהזיע קצת. מזל שאת הדשן לא צריך לתת הרבה (חוץ מלסחלב כמובן שיש לדשן אותו כל שבועיים).
אם יש לכן עלים צהובים ואתן לא מצליחות להגיע לגינה ירוקה, סימן שחסר לצמחים שלכן ברזל. שנים חשבתי שהצמחים שלי צהובים כי אני לא משקה אותם מספיק. דבר שהיה מוביל להשקיית יתר של הצמחים שלי וכתוצאה מכך, חיסול העציצים. עד שגיליתי שבעצם חסר לצמחים שלי ברזל. מי ידע שיש יותר מדרך אחת לדישון?
שירו לעציצים
אם יצא לכן לקרוא את הפוסט שלי בבלוג של מועצת נשים כפ״ס, 5 דברים שלא ידעתם עליי, גיליתן שאני מאוד מוסיקלית ואוהבת לשיר. בד״כ אני משאירה את התענוג הזה למקלחת או לאוטו, אבל לאחרונה התחלתי לשיר גם לעציצים שלי. למעשה, צמחים הם כמו אנשים. הם לא אוהבים להיות לבד, הם אוהבים כשמדברים איתם ושרים להם וכשעושים זאת הם צומחים ופורחים הרבה יותר.
האם גם לכן יש גינה פורחת? או שאתן רוצחות עציצים סדרתיות? אלו עציצים יש לכן בבבית, בגינה או במרפסת והאם יש לכן טיפ מנצח לגינון? שתפו אותנו בתגובות.
את מקסימה גרמת לי לחייך על הבוקר
איזה כיף לשמוע!
עכשיו גם אני מחייכת
[…] קרן בר איך הפכתי מרוצחת עציצים לבעלת ידיים ירוקות […]