תל אביב
כמה אני אוהבת את העיר הזו.
בשבוע שעבר, לקחנו לנו חופש מחיי היומיום, מימשנו את הפרס בו זכיתי, התארחנו במלון מרגוזה ביפו. החלטנו שאם כבר זכינו ללילה במלון, ננצל את זה עד תום. לקחנו חופש, גירשנו את הילדים לסבים והסבתות והחלטנו לעשות לעצמנו ״יום כן״ (יום שבו אנחנו מרשים לעצמנו להתפנק עד הסוף, בלי לחשוב על חשבון הבנק או על מה אנשים יחשבו ופשוט להנות לנו מהיום). ל-24 שעות, החיים שלנו נראו כמו פרופיל לייפסטייל מפונפן באינסטגרם. 
התחלנו את היום שלנו במשייה שהיא המסעדה האהובה עלינו כרגע. שם התפנקנו במרגריטה, אוכל משובח ושירות מכל הלב. המשכנו לנו שבעים ומרוצים והגענו למלון לחדר מרווח עם מקלחת זוגית וטלויזיה ענקית. הצוות במלון קיבל אותנו בלב רחב והמלצות למקומות שווים כך יצא שאת הערב סיימנו על הבר בתש ותשה, מסעדה גרוזינית עם אוכל טעים במיוחד.
בבוקר הסתובבנו לנו בשוק הפשפשים. אני רגילה לבוא לחנויות השוק עם לקוחות, כך ששמחתי על ההזדמנות לשוטט לי בין החנויות השונות בלי מטרה מוגדרת או לוח זמנים צפוף.
פשוט להיות ברגע ולהנות ממנו.
אחרי שמיצינו את החנויות ביפו, החלטנו לתת קפיצה קטנה לתל אביב… במקום לסוע באוטו, החלטנו לצאת להרפתקאה תל אביבית ולדהור לנו לאורך הטיילת על התל אופן. זו הייתה חוויה מרעננת באופן מפתיע.
העיר הלבנה קמה לתחיה
לפעמים אני נזכרת בתקופה בה גרנו ושוטטנו ברחובות הקסומים של העיר. כמה אהבתי להתהלך בין הבתים המתפוררים ולדמיין איך הם נראו בתקופה בה מבנים כמו הגימנסיה וקולנוע מוגרבי עמדו על תילם ועוד קראו לעיר תל אביב הקטנה. עם ההתחדשות העירונית המטורפת שמתרחשת בעיר, כבר ממש לא צריך להפעיל את הדמיון בכדי להבין איזו עיר יפייפיה היא. פשוט צריך להרים רגליים ולפקוח עיניים ולראות את שלל המבנים ההיסטוריים שעברו מייקאובר קטלני (הלב שלי נעצר לכמה דקות בכל פעם שראיתי שחזור חדש). כל רחוב ומשעול, מספרים סיפור ללא מילים ושרים שיר ללא מנגינה. כל שנותר הוא לספוג את הרגע בנשימה עמוקה. 
נשבעת שאני בחופש
הגענו למרכז העיר, לשכונה סמוכה לזו בה התגוררנו כשהיינו יפים וצעירים. שאלתי את בן הזוג אם מתחשק לו להציץ לאחת הדירות שאני מעצבת כרגע. הוא כבר יודע שאין לו ממש מוצא ושהוא יהיה חייב לבוא איתי בין אם הוא רוצה או לא.
הגענו לדירת באוהאוס חלומית עליה אני עובדת כבר מספר חודשים. היא הייתה במצב קטטוני ממש והייתזה זקוקה נואשות לשיפוץ מן היסוד. אם אתן כבר כאן איתי בתל אביב, אז בואו ניכנס לנו לרגע לסיור בזק בדירה.
כשחושבים על דירה בתל אביב, חושבים על דירה קטנה ומוזנחת והדירה הזו בהחלט ענתה על ההגדרה הזו. כשמשפצים בית מ1936, קשה שלא להתפתות לחדש את הכל. יותר מ400 שקים של פסולת פונו מדירה בגודל 60 מ״ר. ועם זאת, אחד הערכים הכי חזקים של העיצוב היה שימור. לשמחתי, בעלת הדירה, יעל, התאהבה באלמנטים העיצוביים של התקופה וביקשה לשמר את מה שניתן. תבינו, לשמר חלון ישן עולה לפחות כמו לרכוש חלון חדש לחלוטין, אבל פשוט לא היה לנו הלב להחליף את החלונות המושלמים האלו. 
הדילמה האמיתית הייתה לגבי הריצוף המקורי של הדירה. מצד אחד, מדובר במרצפות בטון מקוריות, כאלו שמוכרים מפירוק בלא מעט כסף. מצד שני, הדוגמא העמוסה והצבעים העזים של המרצפת, קצת הרתיעו אותנו. אחרי אינספור התלבטויות, יעל העלתה את הרעיון של שימור המרצפות כ״שטיחים״ בחדרי השינה. אחרי שנתתי שבוע לרעיון לשקוע, הגעתי למסקנה שזה רעיון מופלא. בסופו של דבר, הצלחנו לשמר את הריצוף המסורתי מבלי להתפשר על העיצוב המינימליסטי של הדירה.
במהלך ההריסות, גילינו אוצר בלום, כל הקירות של הדירה, עשויים לבנים יפייפיות. בחרנו את הקיר מאחורי המטבח לשחזור הקיר (שגם הוא ידע ימים טובים יותר). המטבח האובר מודרני שבחרנו מהווה רקע נעים ועדין לקיר העתיק עליו הוא נשען.
הדירה מתהדרת בשילובים של ישן וחדש במן ריקוד של איזון עדין. קצת כמו העיר שבה היא ממוקמת. היום, נתתי רק טעימה קטנה, בקרוב מאוד אני מצלמת את הדירה ואני כבר לא יכולה לחכות לשתף אתכן בתוצר הייחודי הזה. תאלצו לחכות קצת בכדי לראות אותה במלוא הדרה, למי שקשה לחכות, יש רמזים עבים מאוד באינסטגרם שלי.
מה החוויה שלכן מהעיר תל אביב? האם גרתן בה? או הייתן תיירות בה ליום? אני מחכה לשמוע אתכן בתגובות.
[…] יש לי אהבה גדולה למבני העיר העתיקים, כפי שניתן לקרוא בפוסט על החופשה שלי בתל אביב. לכן, כשנזדמן לי לעצב דירת […]