זוכרים את קוקו שאנל?
נזילה אחת בחדר הרחצה של הילדים שהובילה לשיפוץ קטן, מדויק ואלגנטי?
בפרק השני של סיפור האהבה שלנו כבר נכנסנו למטבח, הכרנו את העמוד הדרמה קווין שלנו ואת האי הירוק שגנב את כל ההצגה.
אבל הסיפור של קוקו שאנל לא מסתיים במטבח.
בקולקציה שלנו כבר יש חדרים לבנות, חדר רחצה כללי ואפילו מטבח, אבל יש לנו עוד כמה פריטים בקולקציה שלנו.
שנות השמונים התקשרו…
הבית המקורי היה בית טיפוסי לשנות השמונים. אבל כזה שהשקיעו בו.
דלתות גבוהות, מפלסים בגבהים שונים, תקרות נמוכות יחסית, מעקות לא תקניים וקוביות זכוכית שהיו פעם שיא האופנה.
היו בו הרבה דברים שאהבנו, אבל גם לא מעט דברים שכבר לא התאימו למשפחה.
כי כשהתחלנו לתכנן את השיפוץ, היה לנו ברור שלא מספיק רק להחליף את מה שכבר התיישן. רצינו בית שיעבוד טוב יותר עבור המשפחה שחיה בו.
״אופנה היא לא רק עניין של בגדים. היא קשורה לרעיונות, לאופן שבו אנחנו חיים ולמה שקורה סביבנו״, אמרה קוקו שאנל.
ואני חושבת שהמשפט הזה נכון לא פחות כשמדובר בעיצוב פנים.
כי בית יפה זה נהדר, אבל לא כל בית יפה באמת מתאים לאנשים שחיים בו.
אפשר להחליף ריצוף, לצבוע קירות ולהזמין ספה מהממת עם הכריות הכי יפות בעולם.
אבל אם החלל לא עובד נכון, שום כרית לא תציל אותו.
אז אחרי שביקרנו במטבח, הגיע הזמן להכיר את שאר הבית.
בואו ניכנס.
רושם ראשוני
אני מאמינה שמבואת הכניסה היא קצת כמו הרגע שבו אנחנו פוגשים מישהו בפעם הראשונה.
עוד לפני שהספקנו לדבר, כבר נוצר רושם.
ולכן, מבחינתי, הכניסה לבית היא לא סתם אזור מעבר, היא חלק בלתי נפרד מהסיפור של הבית.
זה המקום שבו נוחתים כל הדברים שאנחנו סוחבים איתנו מבחוץ.
תיקים, מעילים, כובעים, מפתחות וכל אותם פריטים שיש להם נטייה מסתורית להצטבר באופן מרגיז למדי, דווקא במקום הראשון שרואים.
במקרה של קוקו שאנל, היתה לנו נישה אלכסונית (שנות השמונים כבר אמרנו?). תכננו לנישה נגרות בהתאמה אישית, עם ארון אחסון בגוון ירוק כהה, ספסל לנעילת נעליים ומתלים לתיקים ולכובעים.
הירוק העמוק מכניס צבע ואופי לכניסה, אבל עדיין משתלב בשפה האלגנטית של הבית.
והאחסון?
הוא פשוט מאפשר לכל דבר למצוא את מקומו.
כדי שהכניסה תמיד תהיה מסודרת ומזמינה.
ביי ביי אייטיז
ממבואת הכניסה אנחנו ממשיכים אל אחד האזורים שעברו את השינוי הכי משמעותי בבית.
גרם המדרגות.
בבית המקורי חיכה לנו שם קיר קוביות זכוכית שהתפרש לגובה שתי קומות.
פעם הן היו להיט. האמת, הן אפילו עשו קאמבק בשנים האחרונות.
או כמו שקוקו אמרה, ״אופנה חולפת, סטייל נשאר.״
אבל במקרה שלנו, הן כבר לא התאימו.
אז נפרדנו.
במקומו תכננו חלון בלגי גדול שמתנשא לגובה שתי קומות.
ופתאום, כל האזור השתנה.
האור נכנס, החוץ הפך לחלק מהפנים, וגרם המדרגות קיבל נוכחות אחרת לגמרי.
אבל כמו תמיד, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
כי עכשיו נשארה שאלה אחת חשובה.
באיזה צבע יהיו הפרופילים?
איש הבלגי שלי אמר לנו משפט שנשאר איתי:
״פרופילים שחורים בוחרים כשרוצים למסגר את הגינה.״
רק שבמקרה שלנו, הגינה לא נכנסה לתקציב השיפוץ הנוכחי.
אז החלטנו לוותר על המסגרת השחורה ולבחור בפרופילים בהירים, שמשתלבים באדריכלות של הבית בלי לגנוב את ההצגה.
והאמת?
זה יצא פשוט בול.
הפרופילים הבהירים נותנים לאור ולנוף את המקום שלהם, ומשתלבים בצורה טבעית עם שאר האלמנטים בבית.
כי לפעמים, הבחירה הכי נכונה היא דווקא זו שלא מנסה למשוך אליה את כל תשומת הלב.
הכי קוקו שאנל.
התכשיטים של קוקו שאנל
כמובן שגם גרם המדרגות והמעקה שהיו זקוקים נואשות לשדרוג.
ולא רק מסיבות אסתטיות.
אף אחד מהם לא עמד בתקן וזו הייתה הזדמנות לטפל בעוד אלמנט משמעותי בחלל.
את המדרגות עצמם החלפנו במדרגות ברזל עם מדרכי עץ. שילוב בין מודרני למסורתי. בין קר לחם.
והמעקה?
אני אוהבת לחשוב עליו כמו על תכשיט.
הוא צריך להיות יפה, להשתלב בצורה מדויקת עם מה שסביבו, ולהוסיף משהו קטן משלו.
אבל בניגוד לעגילים, המעקה גם חייב להיות בטיחותי.
במקרה הזה בחרנו במעקה ברזל בגוון בהיר בשילוב עץ, שמתחבר לפרופילים של החלונות ולשפה העיצובית של הבית.
התוצאה היא אזור מדרגות שמרגיש קליל, מואר והרבה יותר אלגנטי.
ממש כמו תכשיט על-זמני שיעבור בירושה מדור לדור.
גם יפה וגם חכמה
טיפלנו בגרם המדרגות לקומה השניה, אבל היה לנו אתגר תכנוני קצת שונה בגרם המדרגות למרתף.
וזה הוביל אותנו דווקא לאחד הרהיטים האהובים עליי בבית.
איך אני אוהבת למצוא פתרון לא שגרתי לצורך… זה ממש בגדר תחביב אצלי.
בין פינת הטלויזיה למדרגות למרתף, לא היה מעקה, והיינו חייבים לייצר הפרדה.
בהתחלה, חשבנו פשוט לעשות שם ספריה מהרצפה עד התקרה, כזו שתתחבר למעקה של הקומה מעל. אבל כשהתחלנו לברר עלויות, ראינו שאנחנו קופצים מעבר לתקציב שלנו.
תמיד כשקופצים מעל הפופיק עם פתרונות מורכבים, אני אוהבת לעצור רגע ולחשוב,
חייבת להיות דרך קלה יותר.
לפעמים הפתרון הכי טוב, הוא בעצם הכי פשוט וגם לא בהכרח הכי יקר.
איך אמרה שאנל?
״תמיד להוריד, לעולם לא להוסיף.״
אז במקום להסתבך עם ספרייה יקרה ועמוסה, תכננו נגרות שהיא גם יפה וגם חכמה.
כזו שחוצצת בין המדרגות לחדר משפחה ומוסיפה אחסון שקט ומקום לתצוגה.
בחרנו בגוון בהיר שמשתלב בקירות, עם נישה פתוחה מעץ שמוסיפה קצת חמימות ועניין.
והקסם האמיתי?
היא עושה את כל זה באפס מאמץ.
שלוש מדרגות זה יותר מידי
ואם כבר מדברים על פתרונות חכמים, בואו נדבר רגע על הסלון.
בבית המקורי היו שלוש מדרגות שהפרידו בין המטבח לסלון.
שלוש מדרגות בסך הכול.
אבל בפועל, ההפרדה הקטנה הזו יצרה נתק כל כך משמעותי, שהמשפחה כמעט לא השתמשה בסלון.
אז החלטנו לבטל את הפרשי המפלסים ולחבר את המטבח והסלון לחלל אחד גדול, פתוח ומזמין.
והנה החלק שאני הכי אוהבת בסיפור הזה.
כמעט כל הריהוט בסלון נשאר.
לא החלפנו את הספות, לא רצנו לקנות הכול מחדש. פשוט שינינו את הסביבה שלהן, הוספנו קצת סטיילינג ונתנו לרהיטים הקיימים הזדמנות להיראות אחרת לגמרי.
כי לפעמים, כמו בעולם האופנה, לא צריך מלתחה חדשה.
מספיק לדעת איך לשלב מחדש את מה שכבר יש.
ופתאום, הסלון שכמעט לא השתמשו בו הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים בבית.
אז מה בעצם הופך בית לעל זמני?
כשחושבים על עיצוב על זמני, קל מאוד לחשוב על צבעים ניטרליים, חומרים טבעיים ורהיטים קלאסיים.
אבל בעיניי, על זמניות מתחילה הרבה לפני שבוחרים צבע לקיר.
היא מתחילה בתכנון.
בית שמתאים לאנשים שגרים בו.
שמתחשב בהרגלים שלהם, בצרכים שלהם, ובאופן שבו החיים שלהם משתנים.
שלא מתוכנן רק כדי להצטלם יפה ביום שבו השיפוץ מסתיים.
אלא כדי שיהיה נעים לחיות בו גם בעוד עשר שנים.
וזה בדיוק מה שניסינו לעשות כאן.
לא להלביש את הבית בתחפושת אופנתית.
אלא לתפור לו חליפה מדויקת למידות המשפחה.
כי טרנדים באים והולכים.
אבל תכנון טוב נשאר.
רגע, ומה עם סוויטת ההורים?
טוב ששאלתם.
כי זה כבר סיפור לפוסט הבא.
מבטיחה שיהיה מעניין.
סטיי טיונד.
ואם אין לך סבלנות ובא לך לראות את שיפוץ הבית המלא, הוא נמצא בבתים שלי תחת השם קוקו שאנל כמובן.
