אני כותבת את הפוסט הזה תוך שאני מוקפת בערימות כביסה שעליי לקפל (הייתי שמה תמונה, אבל זה ממש לא פוטוגני). הבית במצב סביר פלוס (חוץ מהכביסה כמובן, אבל אני מקווה שעד סוף היום היא כבר תהיה בארונות)… כמה שאני מתגעגעת לימים בהם הייתה לי מנקה. בימים כאלו אני מבינה ללבם של הלקוחות שלי שכבר בתהליך העיצוב רוצים לודא שהבית שלהם יהיה קל לניקוי ולתחזוקה, על אף שאני מודה שלפעמים חבל לי שהבחירות נעשות מתוך המחשבה על הפרקטיות לבדה. אני כבר יודעת שבתהליך העיצוב קיים מתח תמידי בין הפרקטי והמעוצב, בין היפה והקשה לניקוי, בין העמיד לבין ה"נשרט בקלות" ושלפעמים הפתרון הפרקטי, הוא לא הכי אלגנטי ולהיפך. לכבוד חג הפסח וניקיונות האביב, החלטתי להעלות בפניכם מספר דילמות ניקיון וסדר שעולות בכל פרוייקט מחדש ולסיים בכמה טיפים יותר אישיים שעוזרים לי לשמור על סדר בבית.
רובה אפורה למול רובה לבנה
רובה זה הרווח בין הקרמיקות במטבח או בחדר האמבטיה. בעוד לרובה בצבע לבן יש מראה יותר נקי וקלאסי, שימוש ברובה אפורה או שחורה יכול גם לייצר מראה גרפי מדליק ורענן. אישית, אני חושבת שעניין הרובה יותר קריטי במטבח, בעיקר באיזור הכיריים, שם יש סכנת השפרצה גדולה יותר, אבל זה כבר תלוי בהרגלי הבישול שלכם. בחירה ברובה אפורה תקל עליכם בנקיונות ותראה טוב יותר לאורך זמן, לעומת הרובה הלבנה שעלולה להצהיב עם הזמן ולאבד מיופיה. במקרה הזה, אני לא ממש נותנת לשיקול הניקיון להשפיע על ההחלטה שלי, כל עוד לא מדובר ברצפה (שם הסכנה האמיתית להשחרה), הסיכוי ללכלוך הוא לא משמעותי (וביניינו, אם אתם לא מנקים את חדרי הרחצה שלכם, אל תזמינו אותי לבקר).
צילומים: אביבית ויסמן
חרדת הספה הלבנה
יש פרק ב"משפחה מודרנית" בו מיטש וקאם קונים ספה לבנה ומעוצבת ובמהלך כל הפרק הם מרקדים סביב כל מי שמתקרב אליה בהתקף פאניקה משעשע במיוחד. כנראה שקיימת חרדה אמיתית ומוצדקת שספה בעלת ריפוד בהיר, תתכסה בטביעות ידיים ומיני ליכלוכים שונים. הבעיה היא שחרדה זו מובילה לברירת מחדל של בדים כהים, ריפודי עור דביקים או בדי אימפלה גסים. על אף שאני מבינה את הפחד מהכתמים וממש לא מעודדת אתכם לבחור ספות לבנות, אני חושבת שהחרדה הזו היא קצת מוגזמת (במיוחד לאור העובדה שלא הרבה אנשים בוחרים ספות ירקרקות בכדי להסוות את שאריות הנזלת של הילדים). יש היום המון בדים נפלאים, באיכות מדהימה שעברו גיהנום בכדי שתוכלו לנגב מהם כמעט כל כתם עם מגבון. לא משנה באיזה צבע בד תבחרו, אני ממליצה לכם לבקש בד דוחה כתמים ונוזלים בכדי לצמצם נזקים. דרך אגב, אם הילד שלכם יצייר על הספה עם מרקר, זה לא ממש משנה באיזה צבע היא הייתה מלכתחילה…
(חוץ מהצילום הזה שהוא שלי)
לא כל המבריק נקי
משטחים מבריקים תמיד יראו מלוכלכים יותר ממשטחים שאינם מבריקים. בין אם זו רצפה מבריקה, בד סאטן או ריהוט מבריק. על חומר מבריק, רואים כל טביעת אצבע, כל שערה סוררת וכל טיפה של מים. אם אתם לא חולי ניקיון שמעבירים מגב בכל יום ואין לכם מנקה פעם בשבוע, כדאי שתמנעו משימוש מוגזם במשטחים מבריקים. אוהבים רק מבריק? לכו על זה. הסכנה היא שתרגישו משועבדים לניקיון ושכתוצאה מכך הבית שלכם ישאר נקי תמיד…
מדפים פתוחים או ארונות סגורים
אין כמו מדפים פתוחים בכדי לתת לחדר תחושה אורירית ולהוריד מהעומס, במיוחד אם אין לכם הרבה קישוטים וחפצים בבית. עם זאת, מדפים פתוחים צוברים אבק אם לא מנקים אותם באופן קבוע. אם אתם אגרנים כרוניים בעלי אלרגייה לכרדית והבית שלכם מלא במיני מזכרות וקישקושים, מדפים פתוחים הם לא פתרון מוצלח עבורכם ורצוי שתבחרו בויטרינות בעלות זכוכיות שיציגו את האוספים שלכם מבלי שיתמלאו באבק.
הקלות הבלתי נסבלת של החור השחור
בכל בית יש בלאגן. באמת, אפילו אם אתם לא רואים אותו, הוא קיים. בלאגן הוא חלק טבעי מבית שגרים בו אנשים, השאלה היא לאיפה הבלאגן מתנקז? איפה ממוקם ה"חור השחור" אשר שואב אליו את כל החפצים והניירות שאין להם מקום מוגדר?
יש חורים שחורים אשר גלויים לכל (בדרך כלל זה שולחן האוכל או שידת הכניסה) ויש בלאגן שמסתתר מאחורי דלתות סגורות (יש דירות שיש בהן "חדר בלאגן"). איך מטפלים בחור שחור? נסו לחשוב איפה הבלגאן מתצטבר אצלכם? איפה ה"חור השחור" שלכם? מצאתם? נסו להתקין לו דלתות, לכסות אות בוילון או להכניס אותו לקופסא. כך או כך תוכלו "לסגור" את הבלאגן כדי שאף אחד לא יראה אותו.
יש ספר מצויין של Malcolm Gladwell בשם: The Tipping point. באופן כללי ביותר הספר מדבר על הנקודה שבה דברים מתחילים להשתנות: הנקודה בה מים רותחים, הנקודה בה מהפכות מתחוללות, הנקודה בה טרנדים כובשים והנקודה בה וירוסים מתפרצים. (באמת, כדאי לכם לקרוא, ספר מרתק מהמילה הראשונה). אצלי בבית נקודת המפנה מתחוללת בין הימים בהם הבית נקי ומסודר לבין הימים בהם הכאוס משתלט על המרחב שלו אני קוראת בית. במהלך השנים, גיליתי שאני יכולה לצמצם משמעותית את הבלאגן בבית, בעיקר אם אני מקפידה לסדר, אבל לא בהכרח. גיליתי ששינוי קטן כמו החלפת סל כביסה גדול בשני סלי כביסה קטנים (לבנה/צבעונית) משנה לי לחלוטין את הרגלי הכביסה. השינוי הפעוט הזה לא מאפשר לכביסה המלוכלכת להצטבר, מייתר את התהליך המיון (שקורה מעצמו עם החלוקה לשני סלים) והופך את משימת הכביסה לפשוטה יותר (כל כך פשוטה שמאז שיש חלוקה לשני סלים, יובל עושה את הכביסה במקומי-תענוג). מה אנו למדים ממשל סלי הכביסה? הבלאגן ישתלט לכם על הבית אם תאפשרו זאת, אבל אם מראש תקציבו מעט מקום לבלאגן, תהיו מחוייבים לפנות אותו בתדירות גבוהה יותר. עדיין לא מצאתי פתרון לקיפול הבגדים בחזרה לארון, אבל הי, לפחות יש לי ערימות של כביסה נקייה בבית ולא של כביסה מלוכלכת… (אם יש למישהו טיפ בנושא, אני ממש אשמח לשמוע ולאמץ)…
במלחמה בלכלוך, אתם תמיד תפסידו ובסופו של יום, אם לא תסדרו ותנקו את הבית, הוא לא יהיה נקי ומאורגן… ואם תסתירו טוב מידי את הליכלוך, יכול להיות שלא תנקו אותו לעולם… אבל יש טיפ על זמני, הטיפ המושלם לשמירה על בית נקי: פשוט תארחו.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם אני הזמנתי מישהו להתארח אצלי, הסבירות שאני אסדר את הבית עולה פלאים. איכשהו פתאום אני מוצאת את הזמן לסדר ולנקות, בעוד ששבועות בהם לא מגיע אף אחד לביקור, הבית יכול להגיע לרמות חדשות של אנדרלמוסיה. אז נכון, לפעמים בסוף האירוח צריך לסדר ולנקות, אבל אם תארחו חברים לביקור קצר ולא מחייב תהנו פעמיים: גם מחברתם של אנשים שאתם אוהבים וגם מבית נעים ומסודר יותר.
ועכשיו מסקרן אותי לדעת…מה הטיפים שלכם לשמירה על סדר וניקיון בבית? האם הייתה לכם פעם התלבטות בין פרקטי לעיצובי? אם כן, במה בחרתם? והאם אתם מרוצים או מאוכזבים מהבחירה.
אני בינתיים הולכת לסדר ארונות (או לפחות לטעון שזה מה שאני עומדת לעשות)…
[…] של הלקוחות שלי הוא נושא הבלאגן בבית, פעם אפילו כתבתי פוסט על איך לשמור על בית נקי ומסודר. בואו נודה בכך, הילדים […]