לפני מספר שבועות חברת התאורה לייטהאוס המקסימה פינקה מעצבות פנים בסדנא מדליקה במיוחד: עיצוב גופי תאורה עם המעצב עמית ישראל שהעביר סדנא מרתקת שבסופה כל מעצבת יצאה עם מנורה לבית. מדליק לא?
צילום: אביבית ויסמן
הסדנא אפשרה לי לעשות משהו שלא עשיתי מאז הלימודים וזה לתכנן מוצר קונספטואלי לחלוטין מבלי להתחשב בלקוח מסויים או בדעת ההמונים. אולי זה נשמע מוזר למישהו שהוא לא מעצב, אבל מבחינתי זה היה יום מרגש ולכן אני משתפת אתכם בתהליך שעברתי באותו היום.
אני מודה שבהתחלה הייתי קצת סקפטית, עיצוב גוף תאורה בבוקר אחד? לא ציפיתי להרבה, הרי באורט הסטודנטים שלי מעצבים גוף תאורה אותו הם מתכננים במשך סמסטר שלם. למעשה, כמעט ולא הלכתי אבל למזלי התבטלה לי פגישה באותו הבוקר, אז החלטתי להשתתף ברגע האחרון. איזה מזל!
כשהגעתי ראיתי שולחן מלא בחלקיקי מנורות ואהילים. מיד תפסתי מקום ליד חלקי חיבור מפליז שתפסו את העין שלי. במוחי כבר ידעתי איך האהיל שלי יראה. החלקים הקטנים הזכירו לי מודלים שהכנתי בפרוייקט הגמר שלי בשנקר. הסדנא התחילה בהרצאה מלווה בסיור במפעל. יש משהו קסום במפעלים, שילוב של אקראיות ושחיקה שביחד "מעצבות" חלל תעשייתי. לא יכולתי להתאפק וצילמתי את הרצפה המחורצת ואת המגירות של החלקים השונים. שתי התמונות האלו מדגימות בעיני איך יש דברים שאי אפשר להשיג באופן מכוון. בכל מקרה, את ההשראה מהמפעל, אשמור לפרוייקט בסגנון תעשייתי (מקווה שיום אחד יהיה לי אחד כזה).
לאחר הסיור חזרנו לשולחן העבודה וכל אחת אספה את החלקים למנורה שלה. היו שם אהילים, חלקי פרספקס, עצים ומוצרים נוספים שבעזרתן כל מעצבת עיצבה את הגוף שלה. רק אני בחרתי בברגים ואומים (חומרים שהיו שם בכדי לשמש כמחברים ולא ליצירת כל האהיל). התחלתי לעהוד תוך שהפלאשבקים לשעות של עבודה סיזיפית על מודלים בעלי חלקיקים קטנטנים התחילו לפקוד את המחשבות שלי. אין מה לעשות, כשאני רואה חלקיקים קטנטנים, הראש שלי מתחיל להסתחרר ומיד אני מדמיינת אותם מתחברים יחד לכדי מערכת קינטית מוקפדת. איפהשהו בקצה המרוחק של המוח שמעתי קול קטן שאומר לי: "עזבי, זה מסובך מידי… אין סיכוי שתצליחי". פעם באמת הייתי מוותרת, אבל היום אני כבר יודעת שהקול הקטן הזה טועה (הרי בניתי מודלים מסובכים מזה כבר).
התחלתי לשרטט את המחשבות שלי. ראיתי את האלמנטים הזהובים מתפקדים לכדי רשת מעויינים מוזהבת יפייפיה. ישבתי לי בשקט עם עצמי (קצת הצטערתי שלא הבאתי מוזיקה) והתחלתי לחבר את החלקים עם אומים וברגים קטנים שביקשתי. מידי פעם הציץ מישהו מהסובבים מעל לכתף שלי ומלמל משהו כמו "היא תהיה פה כל היום". אבל אני בשלי. בראש כבר הכל היה גמור: אני רק צריכה לחבר את הברגים וזהו… אבל במציאות, מה שנראה פשוט, יכול להיות מאוד מסובך. הברגים לא התחברו כראוי: אני חיברתי והבורג לא התחזק, הוא פשוט נשאר רופף, עד שלבסוף הוא נפל. ככה ישבתי לי במשך חצי שעה לפחות… אני מרכיבה והברגים נופלים. הרגשתי שהזמן חומק לי מבין הידיים והחלטתי שעד שיביאו לי ברגים מתאימים, אני חייבת לייצר גוף שיחזיק את הרשת. פניתי לעזרה מהצוות המסייע, אבל בגלל שהסתדרתי בעצמי כל הזמן, היו לפני מעצבות אחרות שכבר חיכו לסיוע. בסוף, בעזרתם של עמית, פיני ויריב המקסימים, הצלחתי לייצר בסיס לא רע. קדחתי בעצמי חורים מסביב לחלק התחתון של האהיל. מפאת קוצר הזמן הגעתי למסקנה שכרגע הפרפקציוניזם לא יתרום לי הרבה. פרפקציוניזם הוא חלק חשוב בעיצוב, אבל ברגע שהמשמעות היא שלא יהיה לי גוף תאורה, זה הזמן לדעת לותר.
כשראיתי שהזמן שלי אוזל, החלטתי שאני אמשיך בבית. כל מה שאני צריכה הוא את החלקים, שהרי הצלחתי כבר ליצר את הבסיס של המנורה. הלכתי לאיזור של המפעל שם נתנו לי ברגים חדשים זהובים (לא יאמן עד כמה הפרטים הקטנים חשובים). בבית המשכתי לעבוד, שם כבר היה לי מברג פיליפס בו יכולתי להשתמש בכדי להבריג בקלות. לקח לי קצת זמן, אבל בסוף סיימתי את האהיל והייתי מאוד מרוצה מהתוצאה. הוא פשוט יצא שונה מכל אהיל שאי פעם ראיתי והיה לו מן שילוב של תכשיט תעשייתי שכזה. אולי הוא לא יהיה לטעמו של כל אחד, אבל מבחינתי הוא יצירה מוצלחת במיוחד. אז נכון שיש כמה דברים שיכולתי לעשות טוב יותר. לדוגמא, אם החורים שקדחתי היו נמוכים יותר, הייתי יכולה לחבר את הרשת עם בורג ולא עם לולאה.
אבל בשבילי הוא יצא מקסים וייחודי.
צילום: אביבית ויסמן
דן אריאלי (שכדאי מאוד לקרוא את הספרים שלו), מדבר על כך שכשאנחנו יוצרים משהו בעצמנו, הוא מקבל ערך מוסף. פתאום הוא נראה לנו הרבה יותר מושלם ויפה ממה שהוא במציאות.
ולכן, אני זקוקה לדעתכם הכנה. האם האהיל שלי הוא עיצוב גאוני? או שמדובר בפיסת זבל שכדאי להעלים מהבית?
האם להתקשר ללייטהאוס ולהציע להם ליין של מנורות בעיצובי? או לגנוז את האהיל בארון וזהו?
ובכלל, האם פעם יצרתם משהו שהייתם גאים בו באופן הכי לא אובייקטיבי שיכול להיות?
קרן המקסימה, פוסט נהדר כהרגלך.
המנורה מיוחדת במינה – אני לגמרי רואה סדרה של מנורות כאלה
אביבית
תודה יקירה!
כיף לשמוע!
היי קרן!
איזה יופי של גוף תאורה, כל הכבוד על התעוזה! לדעתי הוא מהמם, באמת!
אני מאוד מתחברת לפליז שבחרת, זה קצת מזכיר לי כוורת של דבורים (למרות ששם המבנים הם משושים ולא מעויינים).
מאוד מעודד לשמוע שלא ויתרת לעצמך, למרות כל ההיסוסים.
לגבי היצירות שלי – לדעתי השידה שהכנתי בחוג נגרות הייתה מדהימה (בעיקר כי השקעתי בה הרבה זמן), אבל בפועל נראה שהגזמתי עם שילוב הצבעים וזה לא תואם את הטעם של כולם.
בנוסף, ציירתי סקסופוניסט בחוג ציור, אני מאוד מתחברת אליו, אבל הוא לא הציור הכי מרשים בבית לפי תגובות הקהל.
דן אריאלי באמת מאוד מוכשר, יצא לי לקרוא את "לא רציונלי ולא במקרה", ספר מעולה שנשאר איתך גם אחרי הקריאה.
המשיכי להיות מוכשרת ולא שגרתית 🙂
אוהבת!
הכי חשוב זה לעצב לעצמך ולא להמונים…
העיצובים הכי יפים הם עיצובים שהיו פורצי דרך ולא תמיד נחשבו יפים, או עם הזרם.
לדעתי הוא מהמם פלוס פלוס!!!
תודה! פלוס פלוס!
תודה פלוס פלוס!