אני אוהבת שיתופי פעולה. אם יש דבר שמרגש אותי בעידן של המדיה החברתית, זו האפשרות לפגוש אנשים חדשים ומעוררי השראה ולהיות חלק מקהילה של מעצבות מוכשרות. עוד בלימודים אהבתי לעבוד בקבוצות, אהבתי את הבריינסטורמינג, את הפריון ההדדי, את האפשרות לבנות קונספט משותף כשכל אחד תורם את הידע והקסם האישי שלו. כשפתחתי את הסטודיו שלי (שאוטוטו חוגג שלוש שנים), חלמתי על שותפה. בדמיוני השלמנו זו את זו, הרמנו אחת את השנייה בתקופות הקשות והתפתחנו ביחד במהירות. לצערי, השותפה שחלמתי עליה מעולם לא הופיעה. לשמחתי, פגשתי המון נשים מדהימות שהפכו לקולגות וחברות.
בתחילת דרכי, חיפשתי מעצבות נוספות שעוברות את מה שאני עוברת, בכדי ללמוד מהן ולהתפתח בזכותן. בהתחלה, זה היה קשה… גיליתי שמעצבות רבות רואות בי מתחרה ולא מעוניינות לחלוק את הידע שלהן ולא ממש פתוחות לשיתופי פעולה. עד היום זכורה לי תחושת הבדידות והתסכול שחשתי בתקופה הזו וקיויתי שהמצב ישתנה. ובאמת, אחרי תקופה ארוכה ולא פשוטה, פתאום גיליתי מעצבות עצמאיות מסוג אחר. זה קרה כשהתחלתי להרשם לאירועים שונים שנועדו לעצמאיות מתחום העיצוב. לפתע, נפתח בפני עולם שלם של קולגות והתחלתי ליצור קשרים וחברויות עם נשים נפלאות.
הפוסט היום מוקדש לשתי קולגות מוכשרות במיוחד שזכיתי לפגוש במדיה החברתית, להכיר במציאות ולהפוך לחברות קרובות: יונית שטרן ושירה גנני. כל אחת מהן נפלאה ומיוחדת במינה, לא פלא ששיתוף פעולה בין שלושתינו מניב תוצרים כל כך יפים.
התמונות מסגירות את העובדה ששלושתינו בהריון מתקדם ולמי שתוהה… זה לא במקרה. לכל אחת מאיתנו יש בן מהמם בבית וכל אחת מאיתנו השתעשעה עם הרעיון של ילד נוסף. בשלב כלשהו החלטנו לפתוח יומנים ולתכנן הריון משותף… עכשיו לכל אחת יש בת בבטן (חוץ מיונית שמאז הצילומים כבר ילדה את ביתה) וההתרגשות היא עצומה. האמת, אני שמחה שעשינו זאת כי כך עברנו את ההריון יחד ואני כבר מחכה לבלות איתן את חופשת הלידה. אז איך חוגגות שלוש מעצבות את סוף ההריון? מסיבת תה חגיגית כמובן, עליה תוכלו לקרוא בבלוג של יונית שתזכיר לכם למה כדאי לפעמים לעצור ולעצב רגע בחיים.
כאן תוכלו לקרוא על תהליך בניית קונספט משותף. נתחיל מכך שאני מאמינה שעיצוב הוא תהליך משותף, על כך ודאי יעידו הלקוחות שלי שעוברים איתי יחד את התהליך. עיצוב הוא לא תהליך לינארי, הוא לא שחור ולבן ואין בו אמיתות אבסולוטיות (למרות שיש תשובות לא נכונות וטעויות עיצוביות). במובן הזה, עיצוב הוא דינאמי, משתנה ונתון לדיון. הדיון מתקיים בהתאם לקונספט והקונספט הוא הנושא שעליו אני רוצה להתעכב היום. מי שקורא את הבלוג שלי, כבר מכיר בחשיבות של בניית לוח השראה. ולמצטרפים החדשים (ברוכים הבאים, כמה כיף שאתם פה), אני ממליצה לקרוא על בניית לוח השראה כאן. לוח ההשראה הוא למעשה מציג את הקונספט באופן ויזואלי ומאפשר לי להציג את הרעיונות שלי בפני הלקוחות. אבל השראה יכולה להגיע בדרכים שונות, במיוחד כשתהליך הוא משותף לשלוש מעצבות.
שירה, יונית ואני כבר התנסנו בעבר בשתי הפקות משותפות, (בתקופה שבה שירה כתבה טור במגזין סגנון). כבר אז, ראינו שהחיבור בינינו מניב משהו חדש ושונה. ולכן החלטנו שמידי פעם, כדאי לנו לעשות שיתופי פעולה בהם כל אחת מאיתנו תורמת את הידע והכישרון שלה.
האמת, לא צריך הרבה בכדי לגרות את שרירי ההשראה שלנו… הפעם זה היה מגש DIY שיצרה שירה. שירה הבטיחה הדרכת DIY של המגש, אותה תוכלו לראות בבלוג המושקע שלה (זה אחד הבלוגים היפים שאני מכירה וכמובן שגם אחד האהובים עליי). שירה ואני התחלנו לחשוב על הקונספט של מסיבת התה שלנו (המגש הוא רק תירוץ)… ושירה שהיא גם יפה וגם אופה, החליטה לאפות עוגת פירות יער שתקשט את המגש. הקונספט שלנו החל להתגבש לו.
סגנון צבעים וחומרים
אחד האלמנטים החשובים בבניית קונספט הוא השימוש בצבעים וחומרים והתאמתם לסגנון העיצוב הנבחר. סגנון, צבע וחומר הם שלושה אלמנטים שיכולים לקבוע אם החלל שלנו ירגיש חמים או קריר, נעים או מנוכר והשילוב בין השלושה חייב להיות מאוזן. המגש של שירה עשוי משילוב של עץ צבוע בלבן ושעם, שני חומרים טבעיים ונייטרליים. שירה ואני החלטנו להמשיך את השימוש בחומרים נייטרליים כמו קרמיקה לבנה וזכוכית שקופה, בעוד שהצבעים יופיעו בעיקר באוכל ובפרחים ויהיו עזים ומלאי תשוקה: אדום, בורדו, וורוד, כמו צבעי פירות היער. יצאנו שתנו לחפש כלים מתאימים ובחרנו בצלחות לבנות ועדינות, מודרניות עם קורט של נוסטלגיה. הקפדנו לבחור בכלים מודרניים, בעלי קוים ישרים, למרות שהצלחות שבחרנו היו בעלות קריצה לוינטאג׳ (למרות שבהגדרה הן מודרניות).
חופש:
עיצוב הוא תהליך שיש לתכנן אותו בקפידה. אחרי שתכננו והחלטנו על תכנית פעולה, בזמן היישום, חשוב להשאיר פתח להפתעות נעימות ובלתי צפויות. זה אחד השלבים החשובים בעיצוב, שכן שם קורה הקסם האמיתי. פתאום משהו חדש ומרגש שלא חשבנו עליו יכול לצוץ ולהתווסף לעיצוב. אבל זה קורה רק כשפותחים את הראש לעוד אפשרויות… אם דובקים בתכנון באופן אדוק מידי, זה פשוט לא יקרה.
הקסם שלנו התרחש כשהגענו לביתה של יונית. לאחרונה, יונית עברה לדירה חדשה. שירה ואני לא ידענו בדיוק איזה ״רקע״ יהיה לנו לצילומים, אבל הייתה לנו הרגשה, מהיכרות עם הסגנון של יונית, הייתה לנו הרגשה שהוא יתאים. כשהגענו לדירה, גילינו דירה מעוצבת, מדוייקת ונעימה. באופן פלא, סקלת הצבעים, החומרים והסגנון, השתלבו כרקע מושלם לקונספט שבחרנו (אפילו השטיח החדש שלה, הכריות והשמיכה, התאימו למפיות שבחרנו. זה היה קצת מפחיד, אבל נשאיר את זה בגדר הדברים הנסתרים שלא ניתן להסביר אותם). יונית גם שלפה סכו״ם בצבע זהב וצלחות בצבע קורל שהעמדנו זו על זו בכדי ליצר מעמד לעוגה. הפריטים הקטנים שמצאנו אצלה בבית, התאימו בדיוק למסיבת התה שלנו והוסיפו את הטאצ׳ הסופי לכל התמונה.
סערה בכוס תה
אולי היו אלו ההורמונים, אולי סתם יום הפוך, אבל בניגוד לשיתופי הפעולה הקודמים שלנו, הפעם שירה ואני לא הסכמנו על כמה דברים. ככה זה כשעובדים בצוות, לפעמים יש מחלוקות והתנגשויות, במיוחד כשכל מעצבת רוצה להגשים את החזון שלה לעיצוב. למרות שהיה לנו קונספט מגובש, פלטת צבעים מהממת ותכנית ברורה, כשהגענו לבחור את השילובים, פתאום מצאנו את עצמנו בחוסר הסכמה.
זה גרם לי לחשוב על הפעמים בהם יש חוסר הסכמה בין בני זוג שמעצבים את ביתם. בדרך כלל יש אחד שמתעקש ואחד שמותר, אבל לפעמים נוצר קונפליקט שלא תמיד פשוט לפתור. כשמשהו כזה קורה, התפקיד שלי הוא לתווך ולנסות לראות את התמונה הגדולה ולהמליץ על הפתרון המתאים. אבל כששתי מעצבות לא מצליחות להסכים, לא תמיד יש מי שייתווך. מה עשינו? התחלנו לשאת ולתת… כל אחת ניסתה להסביר את החזון שלה ולבסוף, מצאנו את עמק השווה. זה אמנם היה לא פשוט (ואפילו קצת לא נעים, בכל זאת הורמונים)… אבל בסוף כל אחת קצת ויתרה וכולנו יצאנו מרוצות מהתוצאה.
כשהצצנו בתמונות, שכחנו את כל הסערה ונחנו לנו על זרי הדפנה.
עכשיו נותר לנו להינות מהחברה הטובה והאוכל הטעים על רקע מסיבת התה המעוצבת שלנו… לכם נותר להינות מהתמונות המשגעות ששירה צילמה ולספר לנו איזה חלק הכי אהבתם בעיצוב…
ולחברותיי הקרובות, שירה ויונית, כיף לי שיש לי אתכן… מחכה לבלות את חופשת הלידה שלנו יחד… 3>
צילום: שירה גנני
[…] לפספס את ההדרכה של שירה על מגשי השעם המשגעים האלה ואת הפוסט המצוין של קרן על […]
[…] לפספס את ההדרכה של שירה על מגשי השעם המשגעים האלה ואת הפוסט המצוין של קרן על […]
[…] גנני (המעצבות ההריוניות) לכוס תה ועוגה… כך נולד פוסט משותף ולא הרבה אחריו נולדה לכל אחת מאיתנו בת יפייפיה […]