חמישה דברים שתוכלו לזרוק מהבית היום

שנה טובה וחג שמח!

כמה שאני אוהבת את אוירת החג. זו תמיד תקופה קסומה, מלאה במתנות וחידושים. והשנה הזו היא מרגשת במיוחד עבורי משתי סיבות:

הראשונה, הבן הבכור שלי איליי עלה לכיתה א׳. והשניה היא שביום חמישי אני עולה על טיסה לבקר את סבתא שלי שחוגגת 99 השנה (ובאמונה שלמה שבשנה הבאה נחגוג יחד את ה-100). למי שלא הספיקה לקרוא על הקשר המיוחד שלי עם סבתא או להוריד פרינטבל מקסים במתנה, יכולה להיכנס לפוסט הזה. אני כל כך מחכה לראות אותה שוב ולחבק אותה חזק.

לקראת השנה החדשה ותחושת ההתחדשות שמגיעה איתה. החלטתי לכתוב פוסט על נושא שאני יודעת שקרוב לליבכן: לשמור או לזרוק? פעמים רבות התחבטתי בשאלה הנצחית שמעסיקה רבות מאיתנו: האם לאגור דברים כי אולי יום אחד אני אצטרך אותם או בכלל לזרוק הכל ולהנות מהקלילות של מעט  חפצים?

לאורך השנים גיליתי שאני נמצאת במקום טוב על הספקטרום בין אגרנות כרונית לבין מינימליזם טהור, עם נטייה קלה לכיוון האגרנות. אז למינמליזם הדרך עוד ארוכה, אבל אני חייבת להודות שכל כמה חודשים אני מוצאת את עצמי ממיינת, אורזת ותורמת חפצים שכבר אינם בשימוש. הדרך עוד ארוכה, אבל לזכותי יאמר שהשבוע נצפתי מורידה לרחוב פינת ישיבה חלודה (ומאוד כבדה), שכבר מזמן רציתי להעיף מהמרפסת. שעה אחרי שהורדתי אותה, היא כבר לא הייתה שם ובמקומה ניצבה מנורה עומדת.

תקופת החגים זו הזדמנות מצוינת לעשות תשליך לדברים שאנחנו כבר לא צריכים ולפנות מקום לדברים חדשים. אז קבלו ממני באהבה, חמישה דברים שסביר להניח שאתן יכולות לומר להם שלום מבלי שתתגעגעו אליהם ותזכו לבית וראש נקיים יותר לכבוד השנה החדשה.

טכנולוגיה ישנה

כשהחלפתי את המזנון מתחת לטלויזיה, התחלתי להעביר באופן כמעט אוטומטי את כל התכולה של המזנון הישן, לחדש. פתאום תפסתי את עצמי וחשבתי שבעצם, אני מפספסת הזדמנות פז להפטר מדבר או שניים. כשבחנתי לעומק את תכולת המזנון, גיליתי שהוא מלא בדיסקים ישנים של מוזיקה וסרטים. כבר שנים שאין לי לא די.וי.די ולא קורא דיסקים במחשב. את המוזיקה אני שומעת בדיזר או ספוטיפיי, כך שממש אין לי צורך לשמור את הדיסקים האלו שכבר פסו מן העולם. למעט מספר מצומצם של קלאסיקות שהיה לי ממש קשה להעיף, שחררתי באהבה את הדיסקים מחיי.

 ביום אחר, כשפיניתי את אחד הארונות בבית, גיליתי שאני מאחסנת (או יותר נכון שבן זוגי מאחסן), שני מסכי מחשב ישנים, שקית מלאה בכבלים ישנים (מהסוג שכבר לא מתחבר לשום מכשיר) ואפילו שני פאלם פיילוט (שהיה מצרך חשוב לפני הטלפונים החכמים). השקית הייתה דחוסה בכבלים שיקח שבוע שלם רק להפריד ביניהם ותפסה מלא מקום אחסון יקר. את המסכים העברתי לחברות ששמחו לקבלם ואת הכבלים שמתי במיכל המחזור למוצרים אלקטרוניים (כן, יש כזה דבר). ואם חשבתם שאני רק זורקת טכנולוגיה ישנה, תופתעו לגלות שדווקא לא מזמן לקחתי מההורים זוג רמקולים ורדיו ישן ומהמם  שיכול להתחבר לאלכסה (שהשאלנו, או יותר נכון, מכיון שעברו כבר מספר חודשים, אפשר כבר לטעון שגנבנו, מחבר). מי זו אלכסה? וואי, נראה לי שזה נושא לפוסט שלם, אבל בקצרה, אלכסה היא מכשיר חכם שיודע לנגן את המוסיקה שאני אוהבת, לומר לי מה מזג האויר, לשים שעון מעורר ולהפוך את החיים לקצת יותר נחמדים.

אחסון לא נגיש

 

אחת התופעות שאני מנסה להלחם בהן בעת עיצוב הבית, היא ההוספה של אחסון לא נגיש. נכון, אפשר להוסיף אחסון מתחת למיטה או מעל לארונות המטבח (אם יש לכן כלי פסח, אז זה ממש שווה, אם לא, אז פחות) ונכון, יש בתים שחייבים להוסיף להם עוד אחסון, כי הם ממש קטנטנים. אבל האמת היא שלרוב, האחסון הלא נגיש, הוא חור שחור, מקום לאגור כל מיני דברים שהיינו אמורים להוציא מהבית (תשאלו את הבויידעם שלי שכרגע מאחסן את  העגלה הישנה של הבת שלי, תמונות שכבר עברו איתנו שתי דירות ולא נתלו ומי יודע מה עוד). אם יש לכן בבית ארונות גבוהים, זה הזמן להתחרע עליהם ולבדוק האם הם מאחסנים דברים שאתן חייבות שיישארו בבית או שאפשר להפרד מהם כבר היום.

לא תאמינו כמה דברים שתוכלו לזרוק כבר היום, נמצאים בארון

רהיטים שאתן שונאות

לא מזמן כתבתי על שולחן ישן שמצא בית חדש ופינה לי המון מקום בחדר השינה. אני לא יכולה לתאר כמה השינוי הזה היה משמעותי. למרות שזה היה שולחן יפייפה ומיוחד, כל פעם שראיתי אותו התעצבנתי כל כך. הוא היה גדול מידי, תמיד הצטבר עליו בלאגן וקיבלנו ממנו המון מכות כואבות. אחרי שהעפתי אותו מהחדר ומהבית, הרגשתי תחושת שחרור אדירה. אותו הדבר קרה לי כשהחלטתי להוציא את הארון מחדר הילדים ולהחליפו בשידות וכשהשבוע העפתי (כאמור), את הפינת ישיבה במרפסת. בכלל, אני רוצה להרחיב את הקטגוריה ל״דברים שאתן שונאות״: מתנות שנתנו לכן תוך שחייכתן חיוך מזוייף וניסיתן לחשוב איפה להניח, חפצים שפעם היו שיא הטרנד ועכשיו גורמים לכן לרצות להקיא קצת בפה ובכלל כל רהיט או פריט שמעצבן אתכן בכל פעם שאתן רואות אותו, פשוט זרקו אותו לעזאזל (או תמכרו אותו כמו שאני עשיתי).  מבטיחה תחושת הקלה מיידית ועור פנים זוהר יותר.

הקלסרים של הלימודים

אני יודעת! שעות שהשקעתן באיסוף חומרים, סיכומים של המרצה, תרגילים שעד היום אתן לא בטוחות מה הייתה מטרתם ומודלים שפעם היו יפים והיום כבר מתחילים להתפורר… אבל בינינו, כמעט כל מה שנמצא בקלסרים שלכן, ניתן לחיפוש פשוט בגוגל עם חומר יותר מעודכן ובלי הבלאגן והמסה של הבלאגן בבית. נשבעת שאין שום סיבה לשמור אותם, אפשר לחפף אותם מחייכם (תמיד רציתן לשרוף את החומר הזה ממילא, אז עכשיו יש לכן אישור בכתב ממני).

דברים פגומים

הקטגוריה הזו יכולה להחשב כקטגוריה אינסופית, כי היא יכולה להתייחס לכל פריט בבית: צעצועים שחסרים להם חלקים, כלי בית סדוקים, תרופות שפג תוקפן, גרביים ללא זוג, גרביונים עם רכבת, בגדים עם כתם או חור, טושים מיובשים, מצעים ומגבות שהתבלו, מכשירים מקולקלים, תכשירים קוסמטיים שפג תוקפם, נעליים בלויות, וכל מה שכבר לא ניתן לשימוש או תיקון.שימו לב, הקטגוריה לא כוללת בני זוג שנמאס מהם, ילדים או חיות מחמד… איתם אתן תקועות לבינתיים.

אני יודעת שאצלי בבית יש כמה דברים ברשימה שאני חייבת להתחיל להעיף ומה איתכן? אני מחכה לשמוע בתגובות, מה אתן מתכוננות להעלים מהבית השנה.

צילום: שירה גנני, אביבית ויסמן