הדירה הבאה שלי כנראה תהיה מוכנה בעוד שנתיים או שלוש (תלוי מתי יפסיקו לחפור בראש ויתחילו לחפור באדמה). כבר קשה לי להחליט אם היא רחוקה ממני שנות אור, או נמצאת ממש מעבר לפינה.
מה שבטוח, זה שבינתיים, אני מפנטזת על מעבר דירה בלילות, חולמת עליה בימים ומתעצבנת כל פעם שאני רואה בדירה שלי דברים שברור לי שאין סיכוי שיעברו איתי בית.
בקבוקי פלסטיק
תאמינו או לא, אבל הבקבוקים מהווים את אחד הכאבים הכי גדולים שלי בבית.
מכיון שהצנרת בבניין כבר עתיקה והמים, בואו נגיד, לא מצטיינים בצבעם השקוף, שלא לדבר על טעם הלוואי שלהם…
אנחנו עדיין נמנים בין הנשמות האומללות שקונות, סוחבות וממחזרות בקבוקי פלסטיק.
אם נשים רגע בצד את רגשות האשם על הנזק הסביבתי הנלווה לשימוש בבקבוקים, יש הרבה טרדות נוספות שמשקלן כבד לא פחות.
בין אם זה הרגע שבו נשאר בקבוק אחרון ואני נחרדת מהמחשבה לסחוב שישיה חדשה, או התחושה שעוד רגע הם משתלטים על מרפסת השירות ומתחילים לשלם לי שכר דירה, או פשוט העצבים בלרדת למחזורית הקרובה ולהתחיל לפנות אותם אחד אחד דרך החור הקטן והמעצבן של המתקן.
אני חולמת על היום בו נעבור לדירה החדשה ובמטבח, תהיה מערכת סינון מים עם ברז קטן למים חמים וקרים שיוצא הישר מן השיש.
לא מתחשק לי תמי 4 שיגנוב מקום על השיש וישמש בית גידול לחרקים מכל המינים ומן הסתם אני לא מעוניינת במתקן מי עדן ענק שיתפוס מקום במטבח ואני אצטרך לשבור את הגב בכדי להחליף מיכל.
מבחינתי, הפתרון הכי מושלם, הוא להשתמש במי השתייה בשרון (שמבחינתי הם הכי טעימים כשהם מסוננים ומגיעים בצינור נקי).
אני מדמיינת את חיי נטולי הבקבוקים, עם פחות פסולת פלסטיק ומשימה אחת פחות בבית.
שאריות מזון
הקטגוריות הזו נחלקת לשתיים. החלק הראשון הוא העובדה שאף טיפה או פירור של אוכל מכל סוג שהוא לא יעבור איתי לדירה הבאה.
מעבר דירה זו הזדמנות להצטמצם ולקנות רק את מה שבני הבית חייבים בכדי לשרוד (שזה קפה, חלב ומקלות גבינה, למקרה שתרצו לדעת) וכל פריט אוכל אחר שלא יגמר לפני המעבר, ימצא את עצמו מאחור.
אולי זה נשמע קצת קשוח, אבל בסופו של דבר, אני לא רוצה לקחת את הסיכון שיצור כזה או אחר שמצא את ביתו באחת האריזות, יחשוב שהוא עובר איתי לבית החדש.
החלק השני מתייחס לכל שארית מזון מהרגע בו אני נכנסת לבית ועד לקץ הימים. איך אני מתכוונת ליישם את זה? הפתרון הוא פשוט: טוחן מזון.
על טוחן המזון אני חולמת כבר שנים, מאז שראיתי אותו לראשונה בארה״ב והבנתי שזה הדבר הכי חשוב בבית.
כן, כן, הכי חשוב. יותר חשוב מהבן זוג, הילדים, חיית המחמד, יותר חשוב משואב אבק, מכונת כביסה, מייבש, ספה, מיטות, מחמם גז, ראש גשם ויותר חשוב מעוד הרבה דברים שימושיים ויפייפיים שיש בבית.
כשיש טוחן מזון, החיים יפים יותר, המטבח נקי יותר וכשהולכים לישון, שומעים את שירת המלאכים…
טוב..
אולי קצת נסחפתי, אני פשוט ממש, אבל ממש רוצה טוחן מזון. אני חולמת על היום בו אוכל לשטוף את שאריות המזון, הישר לכיור, ללחוץ על כפתור ולהסיר דאגה מליבי.
צילום: שירה גנני
מקורות יודעי דבר, מספרים שאפשר לחלק את החיים ללפני ואחרי טוחן המזון ושבכלליות מדובר במוצר חובה בכל בית שאי אפשר להבין איך הסתדרנו בלעדיו.
דמיינו עולם בו בעת הבישול ניתן לקלף ולזרוק אוכל חופשי בכיור, עולם בו לא צריך לאסוף את שאריות המזון, אפשר פשוט לשטוף את כל הג׳יפה לתוך הכיור, לפתוח זרם מים, ללחוץ על הכפתור ולדעת שגם אם שכחת להוריד את הזבל היום, איו סיכוי שהמטבח יסריח כי הפח משמש לאריזות בלבד.
ריצוף בהיר מידי
זה לא שכל הריצוף הבהיר הוא סיוט שלא ברא השטן…
ריצוף בהיר ואפילו לבן, הוא מבורך אם מדובר בחיפוי לקירות, או אם יש לו דוגמא כלשהי שתתשטש את הלכלוך. אבל כשמדובר ברצפה, ריצוף בהיר מידי (או כהה מידי לצורך העניין), הוא מטרד תחזוקתי מטריף שעולה לי על העצבים.
בדירה השכורה הנוכחית שלי, בחדרי האמבטיה יש ריצוף אפור בהיר ביותר עליו רואים כל שערה, כל טביעת רגל וכל טיפת מים.
לא משנה כמה סמרטוטים אני אעביר, יש כתמים שלא יורדים ממנו שמחרפנים אותי כל יום מחדש. אני רק מחכה ליום שבו יפרדו דרכנו ואוכל להכנס לאמבטיה מבלי לראות לכלוך…
רוצה לדעת איך לבחור ריצוף שלא יראו עליו כל טיפת לכלוך? המדריך לבחירת ריצוף מושלם שתמיד יראה נקי (אפילו אם הוא כן בהיר) מחכה לך כאן.
חוטי חשמל
חדר העבודה של יובל הוא החדר הכי לא מעוצב בבית שלנו. הוא נמצא בדיוק בגבול הדק בין חדר לחדר מחסן (כמעט כל דירה שאין לה מחסן, מתאפיינת באחד כזה אליו מתנקז כל הבלאגן של הבית).
זה החדר שהדלת בו תמיד סגורה כי אני בהיסטריה שמישהו יכנס לשם ויראה שגם לי יש חדר בלאגן בבית.
השיא של החדר הוא ללא ספק חוטי החשמל הרבים שרצים בחדר:
כבלים מאריכים, שקעים מחליפים, שני מסכים (פעם היו שלושה), רמקולים, מקרופון, מפצלים, ועוד חוטים שאין לי מושג מה שמם או תפקידם. כל אלה מחזקים את המעמד של החדר כחדר בלאגן.
חוטי החשמל מככבים גם בחדרים אחרים בבית, סמוך למזגנים, בין המזנון לטלויזיה ובכל מקום בו חסר עוד שקע ויש צורך במפצל.
כשמדובר בדירה שכורה, אי אפשר להמנע מחוטי חשמל פה ושם, אבל כשמדובר בדירה חדשה, תכנון חשמל מקיף, מצמצם את את כמות החוטים הפיראטים שעוברים בבית ונותן מראה נקי ונעים בלי בלאגן בעיניים.
בינתיים, אני מתגברת בכל יום מחדש על החוט שעובר בין הטלויזיה לסטרימר , אני יודעת, אני אמיצה, אבל אין ברירה..
בדירה הבאה, אין סיכוי שיהיה חוט חשמל שלא במקום. אני מתכננת להציב שקע גבוה ליד כל מזגן, שקעים נמוכים לצד כל רהיט, מלא שקעים בפינות העבודה והכי חשוב צינור קוברה בקיר דרכו יעברו כל החוטים מכל טלויזיה לשקעים הנמוכים מאחורי המזנון.
חוטי חשמל סוררים! השמרו! אמנם כאן אתם חוגגים, אבל אין סיכוי שאתם עוברים איתי דירה.
ארונות עליונים
טוב, זה פטיש של כל בחורה נמוכה.
כשהגובה שלך הוא פחות ממטר שישים, להגיע לארונות הגבוהים זו משימה בלתי אפשרית. כדי להוריד לעצמי כוס, אני צריכה לעלות על קצות האצבעות במקרה הטוב או לקפוץ על השיש במקרה הרע.
במטבח, כבר חטפתי אינספור מכות וכשאני רוצה לבשל משהו, קשה לי להגיע לכל המצרכים.
המטבח המושלם מבחינתי הוא לא המטבח הכי גדול, הוא פשוט צריך להיות מתוכנן נכון אותו הדבר לגבי אחסון…
לא בהכרח צריך יותר אחסון, מה שכן, צריך שהאחסון יהיה נגיש ונוח לתפעול.
מבחינתי, ארונות גבוהים אמנם מנצלים את החלל לעוד אחסון, אבל אם אני לא מגיעה אליהם, או צריכה לקפוץ כדי להגיע,😂 זה ניצול פשוט לא נכון.
במקום להשקיע בעוד ארונות גבוהים, אני ממליצה להשקיע במגירות שמנצלות את מלא העומק של הארון ומצטיינות בהנגשת האחסון.
חפצים מיותרים
יש חפצים שכבר העפתי מהבית בלי רחמים, עליהם כתבתי בפוסט נפרד, בתור מי שבכל כמה חודשים חוטפת קריזה ומוציאה שקיות מהבית לתרומה (רק אתמול מסרתי שלוש שקים לאחד הגנים בשכונה), ברור לי שהדרך לבית בלי חפצים מיותרים עוד ארוכה.
מעבר דירה זוהי הזדמנות פז להתחרע על הבית במבצע פינוי חסר תקדים.
אני ממליצה בחום לקרוא את הספר של מארי קונדו לפני שתתחילו במשימה, או לפחות לראות את הסדרה שלה בנטפליקס.
מכיון שאני לא סומכת על עצמי שזה יקרה לבד, אני כבר אוספת טלפונים של מסדרות מקצועיות שגם אורזות את הבית לפני מעבר.
אני מודיעה כאן קבל עם ועדה שאני מתכוונת לעבור על כל רהיט, כל פיסת נייר, כל צעצוע מיותר, כל רהיט וכל בגד עייף.
אין מצב שיתקיים כאן מעבר דירה בלי סינון מאסיבי.
לדירה החדשה לא יעברו פריטים מיותרים, אפילו שיהיה לי מחסן שבו אוכל לאחסן אותם. כל פריט שאין לו שימוש או מקום מוגדר בבית, עומד לצאת לגמלאות.
הבניה של הבניין עדיין לא החלה, אבל זה לא מונע ממני לפנטז עליה בכל יום שעובר. איך אני ארגיש בה, כמה יהיה קל יותר לנקות וכמה יפה היא תהיה.
ומה איתך?
איך בית החלומות שלך נראה? מעבר דירה זה משהו שנראה בעתיד הקרוב? או שהוא רחוקשנות אור? ואיזה דברים אין סיכוי שיראו שם? או לחלופין דברים שבלעדיהם לא ניתן לעבור מבחינתך לבית חדש.
מחכה לשמוע בתגובות!
אהבת את הפוסט? הטיפים הבאים יכולים להגיע למייל שלך ללא מאמץ. כל מה שצריך לעשות, זה להקליק ,ולהרשםלרשימת התפוצה. פעם בחודש, רק דברים טובים, מבטיחה!
אמרת חדר בלגן, וזה כמובן מיד הזכיר לי סצנה מחברים:
https://www.youtube.com/watch?v=apvf4UihPd8
ואני לגמרי איתך בעניין חפצים מיותרים. אני בדיוק באמצע תקופה כזאת כעת (משפצים את אחד מחדרי הילדים), וחדוות הזריקה / תרומה היא אחת החוויות המעולות 🙂
איזה ענקית את!
אני גם השתמשתי בסרטון הזה (לדעתי בפוסט על החור השחור). ואין כמו חדוות הזריקה. כמה זבל יש לנו בבית! לא יאומן!
את חמודה 🙂
אני אמרתי שאם יהיה לי מפצל אחד בדירה, או חוט מאריך אחד – נכשלתי. (בסוף באמת נכשלתי).
זו ממש מטרה קשה