השאלה הגדולה בעיצוב היא איך לנצל כל פינה בבית?
התשובה המפתיעה היא שאנחנו לא ננסה לנצל כל פינה בבית.
אני מבקשת ממך לעצור את הדחף לקרוע מעלייך את הבגדים ולבכות את התשובה שלי, כי אני מאמינה שמה שיש לי להגיד יפתיע אותך.
יותר אחסון = יותר טוב, לא?
אחת הבקשות הכי נפוצות בעיצוב היא כמה שיותר מקומות אחסון.
מתחת למיטה, מעל לארונות מטבח, בבויידעם (איך לא) ובכל נישה תמימה למראה. שלא לדבר על עוד רהיט ועוד שידה ועוד ארון…
ליתר ביטחון.
אז האם באמת יותר אחסון הוא יותר טוב? לא בהכרח…
כמו במקרים רבים בחיים, האיכות גוברת על הכמות ולהעדיף איכות על כמות זה אחד הדברים הכי טובים שתוכלו לעשות באחסון של הבית.
מהו אחסון איכותי?
אחסון איכותי צריך להיות נגיש.
כך שכל דבר שבכדי להגיע אליו נצתטרך להתכופף, למשוך כיסא, להביא סולם או לעשות סלטות באויר, הוא כבר לא אחסון נגיש.
דוגמא מצוינת לאחסון נגיש, היא הכניסה המחודשת של מגירות לחיינו, הודות למארי קונדו והגישה הנפלאה שלה לסידור הבית.
קצת אחרי ששמעתי על השיטה, החלטתי להיפטר מארון גדול בחדר הילדים שלי, לטובת שתי שידו וזו היתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בעיצוב החדר.
במקום ארון מפלצתי שסתם תפס מקום ובו אחסנתי מלא דברים שבכלל לא הייתי צריכה, הצבתי שתי שידות שמספיקות בהחלט לאחסן בגדים לשני הילדים שלי 4 ו 8.
לרצוח את הפינה
במשך שנים, חברות המטבחים ניסו לפענח את הסוד לניצול הפינה המתה במטבח.
מה הן לא ניסו?
קרוסלות, פרזולים מיוחדים, מגירות פינתיות, מגי׳ק קורנר ואפילו סתם מדף עמוק.
ואחרי כל הניסיונות הנואשים האלו לנצל את הפינה, מיטב המוחות הגיעו למסקנה שעדיף פשוט לרצוח אותה.
מסתבר שכל פתרונות הקסם שניסו למכור לך בעבר, סתם עולים הרבה כסף, מגיעים לניצול של מקסימום 60% מהנפח של הפינה ובסופו של דבר מתגלים כפתרונות לא נגישים ולא נוחים.
המסקנה? הפינה כבר מזמן מתה, הניסיון היחיד בו ניתן להציל אותה, זה במידה ויש גישה אליה מהצד השני (בדרך כלל במקרה שבו יש אי מהצד השני של המטבח). אין גישה מהצד השני?
כל מה שנותר לעשות הוא להספיד את הפינה, לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה בחיינו.
שטח מת (וטוב לו).
בדומה לסיפור עם הפינה זיכרונה לברכה, אני מוצאת שלפעמים אנחנו מתקשים להפרד משטחים מתים.
שטח מת, הוא כל פיסת קיר חשופה שאין עליה רהיט או תמונה.
פעמים רבות אני רואה ניסיונות נואשים לנצל כל פיסת רצפה או קיר בבית. מה שגורם לבתים שלמים להראות כמו חנות רהיטים במקרה הטוב, או מחסן במקרה הרע.
בעולם העיצוב, זה עניין ידוע ש-לס איז מור ושתמיד נעדיף, בחירה ממוקדת וקולעת של רהיטים על פני דחיסה של עוד ועוד פריטים לא נחוצים.
אם תשאלו אותי, הכי טוב להניח לשטחים המתים לנוח על משכבם בשלום.
למעשה,
הבתים הכי יפים, הם אלו שיש בהם ניתוק בין רהיט לרהיט, ניתוק שנחוץ כמו אויר לנשימה. בדיוק כמו שלדף יש שוליים, כמו רווח כפול בין שורה לשורה, כמו .פספרטו בין מסגרת לתמונה.
לחברתי הטובה והמוכשרת, שירה גנני, יש פוסט מתוק שמסביר את העיקרון הזה כל כך יפה, שאני ממליצה לך לטוס ולקרוא אותו.
כל כך נכון! ניצול חלל הוא לא ערך עליון בכלל. ואיך זכרת את הפוסט הישן הזה!!! וואו
יו! איזה כיף שראית את הפוטס.
רציתי לשלוח לך לינק ועוד לא הספקתי.
האמת, זה אחד הפוסטים האהובים עליי שלך… למרות שאני יכולה לומר את זה על כל פוסט שכתבת אי פעם…
איזה פוסט מתוק ומשעשע! אהבתי מאוד.
תודה רבה נעמה!
מסכימה איתך על כל מילה על האחסון , ממש בול , פוסט מצויין , גם אני מדללת כל הזמן
תודה!
צריך למצוא את האיזון הנכון ביותר.
נהנהתי מאוד מהפוסט וכמה שהוא נכון
תודה רבה אביבית!
אני שמחה שאהבת!