את נעמה אני מכירה מהבלוגוספירה, היא בעלת הבלוג המשובח סימני דרך, שהוא אחד הבלוגים האהובים עליי ביותר. אפילו המלצתי עליו בפוסט חגיגי לכבוד הבלוג דיי לפני כמעט שנה בדיוק. בבלוג  תוכלו למצוא רעיונות מקסימים למתנות, פעילויות יצירתיות לילדים ומיני אוספים מדליקים. לכן, כשנעמה פנתה אליי וסיפרה לי שהיא מעוניינת בסטיילינג לבית,

אחד המכשולים הכי גדולים שלי בכתיבה בבלוג, הוא בעצם הצילום. לפעמים יש לי נושא שאני ממש רוצה לכתוב עליו, אבל אין לי את התמונות המתאימות בשבילו. זה אולי מצחיק לחשוב על זה כך, אבל החלק הכי חשוב בבלוג, הוא התמונות. בעידן שבו יש שפע של ידע, אנחנו חייבים לסנן ולכן,

 אני לא אוהבת לבשל. אין לי את הסבלנות הנדרשת לחכות למים שירתחו, או לבצלים שיואילו בטובם להשחים. למעשה, אני ידועה כמפחמת בצלים סידרתית שהסבלנות שלה במטבח מסתכמת בהכנת מקושקשת, טוסט ופסטה. רק שתדעו שאני מעולה בלאכול אוכל שאחרים בישלו… צלחת של עוגה שאפתה (וצילמה), חברתי המוכשרת שירה גנני (אני אכלתי

כשהייתי סטודנטית לעיצוב בשנקר, אהבתי במיוחד את השיעורים של פרופסור מיכה לוין, שסיפוריו על העיר הלבנה נשמעו יותר כמו רכילות פיקנטית מאשר שיעור אדריכלות. יש לי אהבה גדולה למבני העיר העתיקים, כפי שניתן לקרוא בפוסט על החופשה שלי בתל אביב. לכן, כשנזדמן לי לעצב דירת באוהאוס מתקלפת, הרגשתי מינימום כאילו

 לפני שנים רבות, עבדתי בתור פיה ביער. היו לי אזניים מחודדות, בגדי פיה ואבקת קסמים (כדי להביע משאלות, אלא מה). התפקיד שלי היה מנהלת ימי הולדת ויחד עם צוות של עשרה אנשים, שימחנו ילדים וילדות שהיו נסיכים ונסיכות ליום אחד. עברו השנים, עזבתי את היער, התגלגלתי מספר גילגולי חיים עד

לפני הכל. אני חייבת לעדכן אתכן בשינוי פיצקי באתר שלי, אמנם ממש קטנטן, אבל עם הרבה ערך בשבילכן. אני אגלה מהו בסוף הפוסט כדי לתת למי שרוצה ״לחפש את המטמון״ בעצמה. ועכשיו, לעבודה. כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על בחירת וילונות לבית. בעצם, זה מעין פוסט המשך לסדרת

היום, לכבוד יום האהבה, החלטתי לענות על השאלה שאני שומעת הכי הרבה: ״באיזה צבע לצבוע את חדר השינה שלי״? זו נראית כמו שאלה קטנה ואני תמיד מתאפקת שלא לצעוק: סגול! אבל האמת, היא שזו שאלה מאוד גדולה. כמה גדולה? נסו לחשוב על מספר הגוונים שקיימים בעולם (אינספור), עכשיו נסו לחשוב

תל אביב כמה אני אוהבת את העיר הזו. בשבוע שעבר,  לקחנו לנו חופש מחיי היומיום, מימשנו את הפרס בו זכיתי, התארחנו במלון מרגוזה ביפו. החלטנו שאם כבר זכינו ללילה במלון, ננצל את זה עד תום. לקחנו חופש, גירשנו את הילדים לסבים והסבתות והחלטנו לעשות לעצמנו ״יום כן״ (יום שבו אנחנו

בכל בית יש את הפינה הזו שפשוט אי אפשר להשאיר מסודרת, לא משנה כמה ננסה לשמור עליה מסודרת, היא תמיד תשאב לתוכה את כל הבלאגן. אני רואה אותך מהנהנת לך ואפילו חושבת לעצמך, מילא חור אחד! יש לי כמה חורים שחורים בבית שפשוט אין סיכוי שישארו מסודרים. למה נוצר החור