כשנכנסתי לדירה של גיא בפעם הראשונה, תקפה אותי תחושת דז׳ה וו חזקה. הדירה ממוקמת בכפר סבא והיא העתק מדוייק של הדירה של טל ואלעד המקסימים, לה עשיתי סטיילינג לפני כחמש או אפילו שש שנים. אם בפעם שעברה, לקחתי את הדירה, כפי שהיא וריהטתי אותה מן היסוד, הרי שהפעם הזדמן לי
יש לי בלוגולדת! והשנה, אפילו זכרתי את התאריך הנכון (לפחות, אני דיי בטוחה שזה התאריך הנכון). הבלוג חוגג חמש ואני חוגגת שבע שנים כבלוגרית. יש משהו מרגש בהסתכלות אחורה על הדרך שעשיתי כבלוגרית ולראות כמה התקדמתי. הבלוג הזה התפתח וצמח ונראה אחרת לחלוטין ממה שחשבתי שהוא יהיה. העקרון הוא מאוד
שנה טובה וחג שמח! כמה שאני אוהבת את אוירת החג. זו תמיד תקופה קסומה, מלאה במתנות וחידושים. והשנה הזו היא מרגשת במיוחד עבורי משתי סיבות: הראשונה, הבן הבכור שלי איליי עלה לכיתה א׳. והשניה היא שביום חמישי אני עולה על טיסה לבקר את סבתא שלי שחוגגת 99 השנה (ובאמונה שלמה
היום נבקר בחדרי האמבטיה הקסומים של עינת וחיים המקסימים. את חדר הנסיכות הנוצץ של שלושת הבנות שלהם ממש אי אפשר לשכוח. ועכשיו, הגיע הזמן להציץ לחדרי הרחצה של הבית וללמוד דבר או שניים על עיצוב של חדרי רחצה. בגלל שמדובר בנושא מורכב עם חוקיות רבה, החלטתי להתמקד בכמה כללי אצבע וכללי
את נעמה אני מכירה מהבלוגוספירה, היא בעלת הבלוג המשובח סימני דרך, שהוא אחד הבלוגים האהובים עליי ביותר. אפילו המלצתי עליו בפוסט חגיגי לכבוד הבלוג דיי לפני כמעט שנה בדיוק. בבלוג תוכלו למצוא רעיונות מקסימים למתנות, פעילויות יצירתיות לילדים ומיני אוספים מדליקים. לכן, כשנעמה פנתה אליי וסיפרה לי שהיא מעוניינת בסטיילינג לבית,
אחד המכשולים הכי גדולים שלי בכתיבה בבלוג, הוא בעצם הצילום. לפעמים יש לי נושא שאני ממש רוצה לכתוב עליו, אבל אין לי את התמונות המתאימות בשבילו. זה אולי מצחיק לחשוב על זה כך, אבל החלק הכי חשוב בבלוג, הוא התמונות. בעידן שבו יש שפע של ידע, אנחנו חייבים לסנן ולכן,
אני לא אוהבת לבשל. אין לי את הסבלנות הנדרשת לחכות למים שירתחו, או לבצלים שיואילו בטובם להשחים. למעשה, אני ידועה כמפחמת בצלים סידרתית שהסבלנות שלה במטבח מסתכמת בהכנת מקושקשת, טוסט ופסטה. רק שתדעו שאני מעולה בלאכול אוכל שאחרים בישלו… צלחת של עוגה שאפתה (וצילמה), חברתי המוכשרת שירה גנני (אני אכלתי
כשהייתי סטודנטית לעיצוב בשנקר, אהבתי במיוחד את השיעורים של פרופסור מיכה לוין, שסיפוריו על העיר הלבנה נשמעו יותר כמו רכילות פיקנטית מאשר שיעור אדריכלות. יש לי אהבה גדולה למבני העיר העתיקים, כפי שניתן לקרוא בפוסט על החופשה שלי בתל אביב. לכן, כשנזדמן לי לעצב דירת באוהאוס מתקלפת, הרגשתי מינימום כאילו
לפני שנים רבות, עבדתי בתור פיה ביער. היו לי אזניים מחודדות, בגדי פיה ואבקת קסמים (כדי להביע משאלות, אלא מה). התפקיד שלי היה מנהלת ימי הולדת ויחד עם צוות של עשרה אנשים, שימחנו ילדים וילדות שהיו נסיכים ונסיכות ליום אחד. עברו השנים, עזבתי את היער, התגלגלתי מספר גילגולי חיים עד
לפני הכל. אני חייבת לעדכן אתכן בשינוי פיצקי באתר שלי, אמנם ממש קטנטן, אבל עם הרבה ערך בשבילכן. אני אגלה מהו בסוף הפוסט כדי לתת למי שרוצה ״לחפש את המטמון״ בעצמה. ועכשיו, לעבודה. כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על בחירת וילון לבית. בעצם, זה מעין פוסט המשך לסדרת