קצת באיחור אבל הבטחתי לכם פוסט ואני חייבת לקיים…
יום חמישי לפני שבועיים היה יום שבו החלטתי לעזוב את הכל… העבודה, הילד (טוב נו, כמעט), הבעל ולהקדיש לעצמי יום שלם של השראה, יצירה ועיצוב. כיאה ליום פינוק של מעצבת, היום התחיל בבוקר של השראה עם איריס פוגל בן חמו והסתיים בסיבוב בקולאז' סייל של קרן שביט. להיות עצמאית זה לא תמיד פיקניק, יש המון פחדים וקשיים שכרוכים בהקמת עסק. למזלי, יובל הבנזוג גם הוא עובד מהבית, כך שאני לא בודדה ויש לי עם מי לחלוק את הרגעים היפים והקשים של העצמאות. אז נכון שיש קשיים, אבל יש גם יתרונות ואחד היתרונות הבולטים בלהיות עצמאית הוא שאני יכולה לסדר את הלו"ז שלי בסדר עדיפויות המתאים לי ולפנק את עצמי מידי פעם בפעילויות שקשורות לעבודה (באמת קשורות… אני לא ממציאה). אז עשיתי executive decision והחלטתי שבגלל שאני עובדת כל כך מצטיינת, מגיע לי יום של העשרה מתנה. לפעמים צריך לדעת גם להתפנק…
צילום: Arthur Fuhrer Photography
את איריס אני מכירה מהבלוג שלה Colorful way, המקום המושלם לקבל השראה ובחודשים האחרונים יש לי הכבוד להיות חלק מהנבחרת של-LoveStreet בלוגריית המעצבים המדהימה שאיריס הקימה. האמת, כששמעתי על יום ההשראה שהיא מתכננת לנו, בכלל לא חשבתי להרשם בגלל שהוא נשמע מפנק מידי, יום כיף מלא ב- Guilty little pleasures כמו יצירה והרצאות מלאות בהשראה, זה נשמע לי יותר מידי כיף בכדי להתייחס לזה בתור חלק מהעבודה שלי. אבל כשחושבים על זה, רוב החלקים בעבודה שלי לא תמיד נשמעים כמו עבודה… לצאת לימי קניות, לבחור קרמיקות, לעשות הדמיות ופרזנטציות… אז למה שיום שכזה יהיה שונה? ומי החליט בכלל שצריך לסבול? הרי כשיצאתי לעצמאות עשיתי זאת כי רציתי לעבוד בכיף, לעצב לפי ה"אני מאמין" שלי ולעבוד רק עם לקוחות מקסימים ומהממים (ומי שעוקב אחריי, יודע שכל הלקוחות שלי הם מקסימים). זהו! החלטתי שאני הולכת ליום כיף של פינוק, השראה ויצירה! אני נותנת לעצמי מתנה (סיכמתי עם עצמי שזה ליום הולדת… בכל זאת, הפולניה שבי לא תשקוט עד שלא תהיה סיבה קונקרטית יותר מ-"בא לי לפנק את עצמי") ונרשמתי.
יום חמישי הגיע לאט מידי (ועבר מהר מידי), התלבשתי במיטב מחלצותיי ויצאתי מהבית כולי נרגשת. נכנסתי לאוטו, שמתי ג'י-פי-אס (שבלעדיו לא הייתי מגיעה לאף מקום) והתחלתי לסוע…. ונעצרתי. פקקים, פקקים ועוד פקקים… למרות כל המקדמים שלקחתי (שכן, אני שונאת לאחר), הגעתי ברבע שעה איחור, מה שהשאיר לי מעט מידי זמן למינגלינג. לאירוע המיוחד הזה הגיעו שלל חברות פייסבוק שעד לאותו רגע היו וירטואליות לחלוטין ופתאום שמות ותמונות פרופיל הופכות לנשים מקסימות שבין רגע הופכות לחברות אמיתיות לחלוטין. יש משהו מרגש מאוד בלפגוש מישהו בפעם הראשונה, למרות שאתה כבר מכיר אותו זה זמן רב. אני מתחילה לפטפט עם הנשים המוכשרות והנהדרות שסביבי תוך שאני טורפת מהכיבוד המדהים שמונח על השולחנות וחושבת לעצמי, כמה כיף לפגוש את כולן (אתן יודעות מי אתן) וכמובן גם להכיר פרצופים חדשים. כמובן שאחרי האירוע גיליתי שפיספסתי כמה בנות שפשוט לא ראיתי ושהיו כמה שראיתי ואפילו דיברתי איתן, רק לא קישרתי.
צילום: Arthur Fuhrer Photography
צילום: קרן בר
החלק האומנותי מתחיל בהרצאה נפלאה של מיה לנדאו על השראה ואיך למצוא אותה ביום יום. אני מודה שההרצאה שלי מיה הפיחה בי המון תקוה שהגשמת חלומות זה אפשרי ושאני בדרך הנכונה להגשמה עצמית (אפילו אם לפעמים זה מרגיש שאני עומדת במקום). היא גרמה לי להעריך את יובל ואת הזוגיות שלנו שמאפשרת לשנינו לבחור איך החיים שלנו יראו ולהעריך מחדש את ההחלטה (המוצלחת, אך לעיתים קשה) לעבוד מהבית. ההרצאה של מיה, גורמת לי להתרוממות נפש אדירה, אני ממש מרגישה שיש לי גושפנקא לחלום גבוה (דבר מפחיד לכשעצמו, כי כגודל החלום, גודל הפחד מההתרסקות) ולא להקשיב לקולות של אלו שמפקפקים ביכולת שלי להגשים את עצמי. ובעיקר אני מרשה לעצמי (באישור של מיה כמובן), לחוש גאווה על ההצלחות הקטנות שבדרך. בתום ההרצאה, מחכים לכל המשתתפות (שקיבלו זריקת מרץ ומוכנות לכבוש את העולם), שלושה שולחנות ערוכים לשלוש סדנאות שונות: סדנאת ציור על ספל פורצלן, סדנאת וואשי טייפ וסדנאת עיצוב בנייר. אני מחליטה ביני לבין עצמי שגם אם אני אספיק רק שתי סדנאות, זה בסדר ומחליטה לרוץ לתחנה הראשונה שלי: סדנאת איור על פורצלן. את הסדנא מעבירה אפרת חסון הנפלאה, מאיירת מוכשרת ועדינה. אפרת מסבירה לנו על הטושים המיוחדים לפורצלן ואיך להשתמש בהם. ליד כל כסא מחכה ספל לבן נקי וחלק שרק מחכה להפוך למשהו מיוחד. כולן ניגשות לעבודה, רוב הבנות מתחילות לשרבט ישירות על הספל ורק אני בבלק אאוט רציני, אין אף לא רעיון קלוש, אני רק יודעת שאני רוצה לצייר בכחול וזהב (אחד השילובים האהובים עליי)… אבל מה? אני מסתכלת מסביבי: נקודות, קווים, פרצופים… כולן שקועות בעבודה ואני תקועה… אין לי שום רעיון ומשום מה אני מרגישה שאני חייבת לצאת עם ספל לא פחות ממושלם… ואז, אני עושה את מה שאני תמיד עושה כשאין לי השראה… אני פותחת את הפינטרסט שלי ומתחילה להסתכל על טפטים, טקסטורות ואיורים שונים, ההשראה לא מאחרת לבוא ואני נזכרת שאני מאוד אוהבת דוגמאות של עלים ונוצות (וגם ציפורים, אבל אני לא אמיצה מספיק בשביל זה). אני מוצאת כמה דוגמאות שאני אוהבת ומתחילה לצייר. אפרת עובדת בין כולם וכשהיא מגיעה אליי היא אומרת "אני רואה שבסוף שאבת השראה". "כן" אני עונה לה "מזל שיש פינטרסט בעולם"… ובראש אני חושבת כמה היא מקסימה שהיא מוודאת שלכל אחת יש רעיון. בתמונה למטה, אתם יכולים לראות כמה אני מאושרת עם הספל החדש שלי… הקפה מעולם לא היה טעים יותר…
צילום: Arthur Fuhrer Photography
הספל שלי מוכן (לא מושלם אבל בהחלט לא רע לפעם ראשונה) ואני ממשיכה לתחנה השנייה שלי סדנא של העיצוב בנייר, בהנחייתה של שירה גנני המדהימה שאתם פשוט מוכרחים להכיר את הבלוג המקסים שלה. אני אפילו לא מחכה להוראות, השפע של הניירות, הפאנצ'ים והוואשי טייפ מסנוור אותי ואני מתחילה לאסוף חומרים וטקסטורות ליצירה. שירה עוברת בין הבנות, מחלקת חומרים ורעיונות נפלאים וכל הבנות מסביב באקטזה של יצירה. כולן עובדות קשה: גוזרות, מדביקות מתאימות צבעים ודוגמאות. מהר מאוד מתברר שבין כל החומרים על השולחן, מסתתר לו מצרך אחד מדהים שכולן חושקות בו ולא מוכנות לותר עליו: חוברת המדבקות של Michush, מקבץ נדיר של מדבקות מאויירות מדהימות. אם זה היה הספר שלי, אין סיכוי שהייתי מוציאה ממנו אפילו מדבקה אחת (הייתי פוחדת לבזבז), אבל הספר עובר בין כולן ומזל שיש המון מדבקות, אחרת אין ספק שהייתה פורצת מלחמה קטנה בשולחן. אני מקשטת את מסגרת העץ שקיבלתי בשילובים של צבע, טקסטורה ואיורים מקסימים ואני בהחלט מרוצה מהתוצאה. את הסדנא של הוואשי טייפ לא הספקתי, אבל אני לא מתחרטת לרגע, אני מעדיפה שתי יצירות מושלמות על פני שלוש יצירות סבירות.
צילום: Arthur Fuhrer Photography
ולבסוף הגיע החלק שחיכיתי לו באמת, ההרצאה של יונית צוק, הבלוגריסטית. אני עוקבת אחרי יונית זה זמן מה ולמעשה היא אחראית (שלא במודע) להרבה מההחלטות שאני עושה בבלוג. החל מבחירת כותרות וכלה בנושאים לכתיבה… בכל פעם שאני נתקעת, אני קופצת לביקור בבלוג שלה לקבל קצת השראה כמובן. לא כולכם מודעים לכך, אבל זה לא הבלוג הראשון שלי, הבלוג הקודם שלי נקרא The Given Thought , הוא כתוב באנגלית ומדבר בעיקר על רעיונות למתנות מיוחדות. כתבתי אותו באדיקות במשך שנתיים ונהניתי מכל רגע, אבל כשפתחתי את הסטודיו שלי, הייתי צריכה לפנות זמן להרבה חלומות חדשים, הבלוג הזה ביניהם ולכן, החלטתי להקדיש את מלוא אנרגיית הבלוגיניג לבלוג אחד. זה ממש לא אומר שויתרתי על מתנות מיוחדות… מידי פעם אני מקדישה פוסטים למתנות, DIY, מסיבות יום הולדת וכל מה שעושה לי שטוב על הלב… אני חושבת שככה אני (ואתם כמובן) נהנים מכל העולמות. אבל חזרה ליום הפינוק שלי שחלקו הראשון כבר מגיע לקיצו. אין יום פינוק מושלם בלי מתנות שוות ובסוף האירוע המושקע הזה, כל אחת יצאה עם שקית מתנה (נוסף על כל ההפתעות והיצירות שכל אחד קיבלה במהלך היום). איריס, אין לי מילים, טוב, יש לי מילים ואת כולן כתבתי כאן, היה יום פינוק מלא השראה ואני כל כך שמחה שהגעתי…
צילום: Arthur Fuhrer Photography
נגמר חלק א, של יום הפינוק והגיע הזמן לחלק ב'- קפיצה לקולאז' סייל של קרן שביט. באנרגיות מטורפות, חזרתי הביתה, אספתי את איליי מהגן, צירפתי זוג הורים שיהיו על תקן בייביסיטר והמשכנו לנחל חדרה, לאירוע הקולאז'. את קרן ריאיינתי כשבוע לפני האירוע ופשוט לא יכולתי להעלות בדעתי לא להגיע לאירוע איתה. אני בטוחה שכל מי שקרא את הראיון, לא רצה לפספס. נכנסתי למתחם והתחלתי להסתובב מוקסמת בין הדוכנים השונים. הזמן היה קצר וכמוהו גם הסבלנות של איליי, שלחתי אותו לטייל עם סבא אדי. לאיליי וסבא אדי יש קשר מרגש במיוחד שבטוח יצא לכם לשמוע עליו עוד רבות, כך שמבחינת איליי לטייל עם סבא אדי זה לגמרי Jackpot אבל עדיין, יש גבול לכמה ילד בן שנתיים וקצת יכול להסתובב בין דוכנים. אז אני אוספת לי תמונות של כמה מהפריטים הנבחרים שלי ומשתפת אתכם, כמובן:
קופסאת תכשיטים יפיפיה של סטודיו Khan שכל תכשיט ופסל שלהם נראה כאילו הוא שייך למוזיאון.
שרשרת רקדניות של גיא גיל שהעיצובים המדהימים שלו נראו כאילו הם חלק מארץ החלומות… שילובים בלתי אפשריים של פרחים, בובות וחיות שפשוט עובדים יחד על אף הגרנדיוזיות הבלתי נתפסת.
גורמטים עם מילים שובביות של Di Ve Da שמיד מעלות לי חיוך על הפנים.
פומפומים של Dreams & Wishes פריט מושלם לקישוט חדר ילדים או מרפסת.
ומצעים סקנדינביים יפיפיים של Ludovig שיום אחד יהיו שלי… שלמות שלא ניתן לתאר…
היום הקסום שלי מגיע לסיומו ואני חורת לי לשגרה. מזל שיש בלוג כך שאני ברגע יכולה לחזור ליום הקסום הזה ולהנות ממנו, כאילו הוא היה אתמול. ואם נשארתם לקרוא עד הסוף, אז אני ממש מודה לכם על שהצטרפתם ליום המושלם שלי והשתתפתם בחוויה הנפלאה הזו. אני ממליצה לכל אחד לפנות לעצמו לפחות יום מושלם אחד של פינוק והשראה, לא תאמינו מה זה עושה למוטיבציה ולמצב הרוח. מהיום הזה אני יצאתי מלאת השראה ויש לי המון תכנונים לעתיד וכמובן שאתם תהיו הראשונים לדעת, אני רק צריכה להניע עוד קצת גלגלים…
