הכל התחיל בכסא נדנדה שמצאתי ברחוב.
יום חמישי הוא יום האיסוף ברחוב שלי וזה ידוע שזבל של אחד הוא אוצרו של אחר. הבנזוג מאמין שזבל זה זבל לא משנה של מי הוא, אז בדרך כלל האוצרות שאני מוצאת נשארים ברחוב. למזלי, כשמצאתי את הכסא המדובר, הוא לא היה איתי וברגע שהכנסתי אותו הביתה, הוא לא הצליח להתווכח עם המציאה השווה ואפילו חמד אותה לפינת העבודה שלו. אני רציתי את כיסא הנדנדה לחדר של איליי, כדי להגדיר מחדש את פינת הקריאה שלנו, שהסתכמה בפוף סגול וכרית ירוקה.
לא מזמן קראתי כתבה על החשיבות של קריאה של סיפור בכל יום לילד. לצערי אני לא מוצאת את הקישור, אבל, אם אני אתקל בו שוב, אני כמובן אעדכן. (עדכון: מצאתי את הלינק- הכתבה של ריקי כרמל- 15 דקות והילד שלך גאון– ממליצה בחום). נזכרתי שכשהייתי מורה חיילת עברתי השתלמות באוריינות ולמדתי על החשיבות של קריאה לילדים והאמת היא שמאז כבר ידעתי שסיפור לפני השינה יהיה חלק בלתי נפרד מחיי הילדים שלי. ואכן, מאז שאיליי היה בן חודשיים, הקפדנו לקרוא לו סיפור לפני השינה והיום, כשהוא בן שנתיים פלוס, הוא כבר מקריא לנו בעצמו (הסיפורים מתחלפים כל כמה זמן, בתקופה האחרונה זה הזחל הרעב). עיצוב טוב מקנה הרגלים טובים ולכן הגדרת פינת קריאה בחדר הילדים היא חשובה למי שרוצה להקפיד לקרוא. אצלנו בפינה היה פוף, שעשה את העבודה, אבל לא היה ממש נוח. כיסא הנדנדה החדש זימן הזדמנות לשדרוג נפלא.
אבל בואו נחזור רגע לכסא הנדנדה. כשמצאתי אותו הוא היה חום, זה הרגיש לי קצת כבד לחדר הילדים ובמילא, אחרי שאיליי עבר ממיטת התינוק הירוקה למיטת מעבר לבנה, החדר איבד מהצבעוניות שלו. לאחר שנפלה ההחלטה לצבוע, נשאר לבחור צבע ולפנות זמן לצביעה (שזה החלק הכי קשה). מי שאוהב לשדרג וליצור, יודע שתמיד יש חמישים פרויקטים על הפרק שמתוכם מספיקים לבצע אולי שניים. הטיפ שלי הוא להזמין חברה לשעת יצירה, ככה מרוויחים זמן איכות משולב בעשייה ברוכה. לשעת היצירה הזמנתי את חברתי ימה ברקאי מיצירתא ואני ממליצה בחום להכיר את הבלוג המהמם שלה. אני קניתי מבעוד מועד צבע צהוב ומברשת, לפי עצתה של ימה קניתי צבע אקרילי על בסיס מים והשקעתי במברשת טובה, כזו שלא מורידה שערות.
לאחר צביעת השכבה הראשונה הכסא קיבל מראה וינטאג' משופשף, אבל אני העדפתי מראה מט שדרש שכבה נוספת של צבע. 24 שעות לאחר השכבה הראשונה, הושלמה מלאכת הצביעה והכסא קיבל מראה חדש ורענן. מדהים מה שצבע יכול לעשות… נתתי טאצ' קטן מספר המדבקות של מיקוש, שמצליח לאחרונה להשתרבב לכל יצירה שלי. הפעם הייתה זו מדבקה עם הכיתוב Cuddle up שמגלה את המשאלה הכמוסה שלי שאיליי יתן לי לשבת איתו ביחד על הכסא. בינתיים אם אני מנסה להתיישב הוא אומר בטרוניה "אמא! זוזי, זה הכיסא נדנדה שלי מהבית"! האמת, אני לא מאשימה אותו, הוא יצא כל כך חלומי והופך כל שעת סיפור למהנה הרבה יותר.
מאז שכיסא הנדנדה נכנס לחיינו, פינת הקריאה הפכה להרבה יותר קוסמת, דבר שבאופן אוטומטי מגביר את תדירות הקריאה. מה שמוכיח שעיצוב משפיע על ההרגלים שלנו ובאמצעותו ניתן לשנות את חיי היום יום. אם גם אתם רוצים שהילד שלכם יקרא יותר, אז רצוי לסדר פינת קריאה מוגדרת ונעימה בה הספרים מוצגים באופן מושך. כיסא נדנדה זה פריט מומלץ, אבל העיקר הוא שיהיה מקום נוח לשבת.
נ.ב.
איך אפשר לכתוב פוסט על פינת קריאה מבלי להמליץ על ספרי הילדים האהובים עליי?
מר גוזמאי הבדאי מאת לאה גולדברג שלושה סיפורים קצרים על מעלליו של מר גוזמאי הבדאי שספק אם הרפתקאותיו קרו באמת או קרו רק בדמיונו המופלג. הספר כתוב בשפה גבוהה ומליצית, פשוט תענוג צרוף לקרוא סיפור עם טעם של פעם.
ארץ יצוריי הפרא מאת מוריס סנדק מוריס סנדק היה הסופר האהוב עליי בתור ילדה והספר שלו שהכי אהבתי הוא ארץ יצוריי הפר. בספר מסופר על מקס שהשתולל ונשלח לחדרו בלי לאכול ארוחת ערב.החדר של מקס הופך לעולם הגדול ומקס יוצא להרפתקה גדולה אל ארץ יצורי הפרא. ספר נהדר וקסום שבסופו מזכיר לנו שאהבה אמיתית היא ללא תנאים.
טרופותי מאת ג'וליה דונלדסון טרופותי הוא ספר על עכבר פיקח שמצליח להתחמק מלהפוך לארוחת ערב של חיות היער השונות… ומיהו טרופותי? מי לא מכיר את טרופותי? לא באמת? מי שלא מכיר שירוץ לרכוש את הספר…
תהיה בריא, מוריס מקגי מאת פיליפ ס' סטיד את הספר הזה לקחתי בגלל האיורים הנפלאים, אבל גיליתי שהסיפור קסום לא פחות. סיפור על חברות בין מר מקגי והחיות בגן החיות בו הוא עובד. השילוב של האיורים הריאליסטיים והעלילה הדמיונית, מאפשרים לילדים ולהורים לצלול לתוך סיפור ולשקוע בו.
איזה כיסא מדליק!
הלוואי ולנו היה מקום לפינת קריאה, אנחנו קוראים במיטה.
אני מכירה את התחושה בבחירת צבע מקרוב מאוד וגם אחרי שאני בוחרת אני חושבת על כל האופציות האחרות…כנראה שאני יותר מדי בת 🙂
מהניסיון שלי באמת רצוי לעבוד עם צבע על בסיס מים בשילוב עם לכה על בסיס מים – זה לא מסריח את כל הבית והתוצאה מצויינת.
בטמבור הציעו לי להשתמש בספוג מיוחד שהם מוכרים, האמת שזה באמת מקל על הצביעה ואין שערות שנתלשות ונצמדות לרהיט (אני אראה לך את הספוג בהזדמנות).
איזה כיף לאיליי שיש לו אותך!
אם היית רואה את הפינת קריאה, היית מיד משתכנעת שגם לך בבית יש מקום.
את מוזמנת לקפה (כבר מזמן) וכמובן לשבת על הכסא המדובר…
אצל סבתא שלי היה כסא כזה (אבל חום) וכל הנכדים היו רבים עליו. כיף של פוסט!
תודה מאיה,
כסא נדנדה זה בהחלט פריט נוסטלגי וכיפי…
שמחתי לשמוע שהוא הזכיר לך את בית סבתא.
קרן, כמה נעים ומרגיע לקרוא את מה שאת כותבת, הרעיון לפינת קריאה מקסים וגם המלצות הספרים.
ריקי היקרה,
כיף לשמוע… האמת שאם לא הייתי קוראת את הפוסט שלך… הפוסט הזה היה מדבר רק על כסא הנדנדה.
תודה על ההשראה
הכסא שלך מזכיר לי נשכחות , לקחת אותי 20 שנה אחורה .
היה לי כסא בדיוק כמו שלך , נו טוב הוא לא היה צהוב אלה מצופה לקה אבל עדיין זו נוסטלגיה שכיף להזכר בה.
כיף להזכר בזמנים שכבר חשבתי ששכחתי.
דיאנה היקרה,
מבחינתי כסא הנדנדה היה סוג של חלום… אף פעם לא היה לי או למשפחתי כסא כזה, אבל תמיד חלמתי על אחד מכיון שזה נראה לי קסום.
עכשיו אני מבינה שלא סתם חלמתי על כסא שכזה… הוא באמת קסום ומקסים.
והצהוב… זה רק בונוס 🙂
את עושה לי חשק ללכת ולקנות אחד ברגע זה ממש 🙂
הצהוב גורם לכסא להראות כאילו הוציאו אותו מסרט מצוייר- במובן החיובי כמובן
כן, קשה לי להחליט מה יותר כיפי… הצהוב או הכסא… בינתיים החלטתי שהשילוב זה מה שמנצח 🙂
יצא מהפנט יקירה
היה ביקור קסום אצלך ואני באמת צריכה לכתוב על החלק השני של המפגש ועל הקסמים שלימדת אותי לעשות באילוסטרייטור
נפלאה, מתגעגעת
נשיקות חמות
ימה
שולחת המון נשיקות וגם אני מתגעגעת המון
[…] חדש. הבלוג שלי מלא ברעיונות לחידושים כאלו ואחרים, חלקם DIY וחלקם חודשו על ידי בעלי מקצוע. הכל שאלה של תקציב ודרגת […]