אם לקוקו שאנל, היה מטבח, כך הוא היה נראה.
מפגש בין פרובאנס צרפתי לפוסט-המהפיכה התעשייתית.
קלאסי, נקי ונצחי. אבל עם טוויסט.
אותם לקוחות, אותו פרויקט על-זמני, אבל הפעם, אנחנו במטבח.
בפוסט הקודם, נפגשנו בזכות נזילה
והפעם, אנחנו כבר עם היתר ביד אחת ופטיש לשבירה בשניה .
הכל הולך!
אבל קודם, המטבח.
המטבח, הלב של הבית
נכון, זו הקלישאה הכי גדולה בעיצוב, אבל זה מה שהופך אותה לכל כך נכונה.
המטבח, הוא החלק הכי חשוב בבית.
ולכן,
מגיע לו פוסט משלו.
בייחוד בגלל נקודת הפתיחה.
המטבח הישן היה מטבח אייטיז למופת.
עם ארונות עליונים ומתחתם חלון סרט ארוך וצר.
כניסה צדדית ומעבר לחדר כביסה במסדרון צפוף.
היו לו את כל הסממנים של בית אייטיז,
הוא לגמרי עשה את שלו והגיע הזמן למטבח חדש, מפנק, כשזה שילווה אותם שנים קדימה.
שוברים את הלב
פול הקבלן שלי תמיד אומר שכדי להכין חביתה, צריך לשבור ביצים.
פה, לא היה ספק בכלל… שברנו קירות, הרבה קירות.
הגדלנו את שטח המטבח, במקור חשבנו שנצטרך להזיז עמוד, שבסוף הפתיע והסתבר שהוא בכלל במיקום אחר.
חלון הסרט נסגר כדי לאפשר לנו ארונות עליונים, ובקיר המאונך, לו, פתחנו דלת יציאה לגינה. כזו שמכניסה אור, אוויר ומחברת בין הפנים לחוץ.
הכל כמובן עם היתר מסודר, קונסטרוקטור וצוות מקצועי.
אל תנסו את זה לבד בבית.
מבחינת הלייאאוט של המטבח, היה פה מהפך, ממטבח ח צפוף, עם חצי אי וישיבה נמוכה, למטבח בתכנון של פס מול אי עם מעברים נוחים משני צידיו.
אני מודה,
אין דבר שאני אוהבת יותר מתנועה בחלל.
ואין דבר שאני שונאת יותר מעברים חסומים.
הצד שלו: חלום של כל שף חובבן
הוא לא ממש התעניין בעיצוב הבית.
נתן לנו יד חופשית לכל החלטה.
אבל המטבח?
זה שלו.
כל פגישה של המטבח, הוא הגיע, עם עיניים נוצצות.
ואני הקשבתי לכל החלומות:
הכי חשוב, תנור עומד רחב, וכמובן, מקום לשניים כי הוא מבשל בזמן שהיא מנקה.
הרבה אחסון, אי רחב עם משטח עבודה מפנק.
בזכות ההיתר, פתחנו דלת יציאה לגינה ועכשיו יש קשר בין המטבח לבין החוץ.
אז אפשר לבשל ארוחות לחברים ולהנות ארוחה מפנקת בחוץ.
בשלב התכנון, תכננו אי חלומי ורחב. אבל בשטח? כאמור, היה לנו בלת״ם, עמוד שלפי התכנית הישנה, היה במקום אחד, אבל במציאות היה במקום אחר.
שינויים בתכנון זה כאב ראש למעצבת, אבל זה גם הזמן שלי להבריק.
המיקום החדש של העמוד, גרר את צמצום רוחב האי.
הוא חשש. אחת הבקשות שלו הייתה בפירוש, אי רחב עם משטח עבודה מפנק.
אני הבטחתי שגם אחרי הצמצום, האי מספיק רחב, שהוא לא ירגיש צפוף.
והוא? סמך עליי.
כי אם כבר בחרת מעצבת, תן לה לעשות את הקסם שלה.
בסוף, כשהכל עמד במקום, הוא רשם לי שיש מקום. הרבה יותר ממה שהוא ציפה.
ואני?
רקדתי בלב ריקוד של ניצחון.
הצד שלה: שקט, מסודר, ומתוכנן עד הפרט האחרון
הצד שלה כולו מוקדש לסדר וארגון.
במבט ראשון הוא נראה תמים.
ובעצם? גם במבט שני.
כי לא משנה כמה תתעמקו בתמונה, יהיה קשה לגלות את ארבעת הסודות של המטבח הזה.
הסוד הראשון: מקרר אינטגרלי.
נכון, זו השקעה, אבל חובבי ניקיון יודו, שווה כל שקל.
אין רווחים שצריך לטאטא מתחתם, אין טביעות אצבע על דלתות נירוסטה, ואין צורך להזיז כלום כדי לנקות.
ובמקרה של קוקו שאנל? אם תפתחו את המקרר, תגלו מדפים מסודרים כאילו מרי קונדו בעצמה עשתה שם סדר.
הסוד השני: גראז’ למכשירים.
מקום שמכיל את כל הגאדג'טים: מיקסר, מג'ימיקס, כל סוגי הנינג’ה (כמעט) ואפילו מיקרו.
כשהדלתות פתוחות, זו עמדת עבודה.
כשהן סגורות, המטבח נראה כאילו יצא מקטלוג.
ניסית לזהות אותו בתמונה?
הסוד השלישי: טוחן אשפה.
לא תראו אותו, אבל תרגישו את ההבדל.
כי למי שאוהבת שיש נקי וכיור ללא שאריות מזון, מדובר במוצר חובה.
למעשה, כבר ב־2019 כתבתי פוסט על "חמישה דברים שלא באים איתי לדירה החדשה" – והוא היה בראש הרשימה.
הסוד הרביעי והאחרון: מערכת מים תת-כיורית.
מים רותחים בלחיצת כפתור, לבישול, לחיטוי, או סתם לקפה של הבוקר.
והכי חשוב, בלי בר מים על השיש.
לא צריך לראות אותו, לא צריך לנקות אותו ולא צריך להזיז אותו כדי לנקות.
נכון, זו לא האפשרות הזולה ביותר, אבל היא הכי פרקטית.
המקומות בהם חסכנו, ואפילו לא שמת לב.
אני סאקרית של אבן טבעית. במיוחד גרניט.
היא חזקה, לא סופגת, ויש לה יופי טבעי שחומרים סינתטיים פשוט לא מצליחים לשחזר.
החיסרון? המחיר, כמובן.
הבדלים בין סוגי המשטחים השונים למטבח, ניתן למצוא בפוסט שכתבתי על בחירת משטח למטבח.
אבל כשמדובר באי המטבח, לא הייתה פה באמת דילמה.
היינו חייבות, כן, כן, חייבות גרניט.
בחרנו משטח אחד, יפייפה, עם גידים דרמטיים שבחרנו אצל פרביטל, הבחירה הראשונה שלי לספקי שיש.
למה פרביטל?
כי חוץ ממדידה והתקנה מקצועיות, אני מקבלת מהם גם שליטה מלאה בתוצאה הסופית.
הם שולחים תמונה של הסלאב המדויק שנבחר (לא דומה, לא בערך- בדיוק ה-אחד שהגיע מהמחצבה).
בשלב הראשון, קיבלנו פריסה שהסתירה את כל הגידים דווקא במקום של חור התנור…
אבל עצרנו בזמן, ביקשנו לראות את הגידים בפרונט! כי בשבילם בחרנו את ה-אחד.
והם תיקנו מיד.
כך, לא רק שנמנעה עוגמת נפש אחרי ההתקנה, אלא קיבלנו בדיוק את מה שחלמנו עליו.
אז איפה החיסכון?
באי השקענו. אבל בצד של הארונות, בחרנו במשטח קוורץ סינטטי. וחתכנו את ההוצאה.
נכון שלא שמת לב שזה משטח שונה עד שאמרתי?
החלום היה פרקט עץ אמיתי בפישבון.
המציאות? זה לא היה דחוף בסדר העדיפויות התקציבי.
הפתרון החסכוני שלנו?
בקומת הכניסה בחרנו בפרקט עץ אמיתי, בלי הפישבון שייקר את הסיפור.
אבל למזלנו, הבית משנות השמונים הביא איתו אלכסונים – והרבה.
אז גם בלי דוגמה מורכבת, קיבלנו פריסה מעניינת שמוסיפה אופי ורמז לתקופה.
בקומה העליונה, למינציה תואמת.
ובמטבח? החלטנו לפנק עם אריחי אבן טבעית מהממים, בדוגמאת פישבון (כי לא יכולנו באמת לוותר עליו). המטראז׳ קטן, כך שגם כשמחיר העבודה היה גבוה יחסית, הסך הכולל נשאר בגבול הסביר.
ומה עשינו עם אותה האבן?
החזרנו אותה גם מעל השיש, רק הפעם בפריסה רגילה. פחות עומס בעין, יותר חסכון בכיס.
איפה לא חסכנו?
בחיבור בין הפרקט לאריחי פישבון. שם הלכנו על כל הקופה. חיבור מעוגל שהיה פשוט נכון שם.
אפילו אין לי הסבר הגיוני לזה. רק שזה עובד.
האופי של המטבח הזה הוא פריז פוגש את אבן יהודה, הוא מחושב, מתוקתק, אבל לא מתאמץ.
אפשר לעבוד בו בכיף וקל לנקות אותו. ובין פרובאנס לקוקו שאנל, בין שיש טבעי לחיבורים עגולים, נוצר כאן חלל שעובד, מרגש, ומזמין להיכנס… ולבשל משהו טעים.
הכל מקסים. אפשרי לדעת בבקשה איזה דגם התנור/גז ומהיכן נרכש? תודה